אודה ה' מאוד בפי ובתוך רבים אהללנו, על ששם חלקי מיושבי בית המדרש, בקהל יראי ה' וחושבי שמו, וזיכני להוציא לאור את הפירוש 'חירות עולם' על 'הגדה של פסח'; אודה על שעבר, ואתפלל על העתיד לבוא - יהי רצון שחיבור זה יממש את מטרתו, ויהיה לתועלת הרבים.
ניתן לומר, שמתוך עשרה קבים פירוש שירדו לעולם, תשעה נטלה 'הגדה של פסח' ואחד נטלה כל התורה כולה; החל מראשית תקופת רבותינו הראשונים, ועד ימינו אנו, נכתבו עליה מאות רבות של פירושים, בדרכים וסגנונות שונים - הפשט והדרש, הרמז והסוד, הפלפול, ההשקפה, והסיפור. לאור כל זאת, ישאל השואל, מה צורך יש בפירוש נוסף להגדה? "אֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ - יֵשׁ דָּבָר שֶׁיֹּאמַר: רְאֵה זֶה חָדָשׁ הוּא - כְּבָר הָיָה לְעֹלָמִים אֲשֶׁר הָיָה מִלְּפָנֵנוּ" (קהלת א ט-י).
זאת אשיב, כי אף על לבי עלה כן מתחילה, אך עם הזמן נוכחתי לדעת, כי לא כן הוא; על אף שחיבורים רבים נכתבו על ההגדה, רובם הגדול אינו פירושים המפרשים באופן ישיר את כוונת מאמריה לפרטיהם ודקדוקיהם, אלא כתובים בדרך הדרשנות או בסגנון של הצגת רעיונות הקשורים לנוסח ההגדה, שחשיבותם במקומם עומדת; אך המעוניין להבין באופן פשוט את נוסח ההגדה שקורא מידי שנה בשנה, אינו מוצא בהם מענה למבוקשו. יש ודברי ההגדה נראים מובנים ופשוטים במבט ראשון, אך לאחר התבוננות מועטת צפות ועולות שאלות בסיסיות בנוגע לפשט הדברים. הבנת הרובד הבסיסי של פשט הדברים נחוצה במיוחד ב'הגדה של פסח', שהרי מצות התורה לספר בענייני יציאת מצרים בליל הסדר, אין עניינה קריאת הנוסח בעלמא, אלא "לספר ביציאת מצרים בליל חמישה עשר בניסן בתחילת הלילה, כפי צחות לשון המספר" (לשון הרמב"ם בספר המצוות, מצות עשה קנז) - נמצא, שאם קוראים את ההגדה ללא הבנה בהירה של פשט הדברים, הרי שנוטלים את הטפל ומזניחים את העיקר.
מטרתו של פירוש זה היא, מתן מענה לצורך שהוזכר: הסברה בהירה ופשוטה של מאמרי ההגדה, ברובד הבסיסי של הבנת הדברים; חשיפת הרעיונות העמוקים יותר הגנוזים בהם, מתוך התבוננות מדוקדקת במבנה הדברים ובאופן ניסוחם; וכן העלאת שאלות בסיסיות העשויות להיעלם מהעין בקריאה שטחית, ויישובן בדרך הפשט.
הפירוש מפוצל לשני מדורים: 'ביאורי הפשט' - פירוש ממוקד הצמוד לנוסח ההגדה, ו'הרחבות' - במקומות בהם היה מתאים להביא מספר פירושים למאמר אחד, וכן במקומות בהם ראיתי צורך להעמיק בנקודה מסויימת העולה מתוך דברי ההגדה - הדברים קבעו ברכה לעצמם במדור נפרד, על מנת שלא לפגוע ברצף ביאור הפשט.
בכל אחד מסימני ה'סדר' מופיע רעיון מחשבתי קצר, המציע הסבר למשמעותו הפנימית של אותו סימן, ולתפקידו במהלך הרעיוני הכולל של ה'סדר', העולה מצירוף כל סימניו יחד - ההתקדשות וההתעלות של הפרט והכלל, היחיד, האומה, והעולם כולו.
בסוף ההגדה מופיע המדור 'עיוני הלכה' - הסברים מפורטים הנותנים רקע הלכתי מקיף למצוות הסדר ומנהגיו לפרטיהם, תוך שילוב רעיונות מחשבתיים המשתקפים מתוך פרטי ההלכות. בתוך מדור זה נוספו גם בירורים הלכתיים הקשורים לנאמר בנוסח ההגדה.
עניינם של ליל הסדר וההגדה, אינו סיפור יציאת מצרים במובנה המצומצם בלבד; יציאת מצרים איננה מאורע נקודתי שחלף ועבר, אלא חלק מתהליך הגאולה הכללי, גאולת עם ישראל ותיקון העולם כולו. הסיפור ההיסטורי המסופר ב'מגיד' מתחיל ב"מִתְּחִלָּה עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה הָיוּ אֲבוֹתֵינוּ" - ראשית ההיסטוריה, בה האנושות עוד היתה בבוסריותה, ממשיך בחיי אבות האומה - "וָאֶקַּח אֶת אֲבִיכֶם אֶת אַבְרָהָם... וָאֶתֵּן לוֹ אֶת יִצְחָק" וגו', מתמקד בשעבוד מצרים ובתהליך הגאולה ממנו, וממשיך בקורות עם ישראל אף לאחר מכן: "וְהִכְנִיסָנוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל... וּבָנָה לָנוּ אֶת בֵּית הַבְּחִירָה". שיאו של התהליך - הגאולה העתידה, אליה עינינו נשואות - תופס הוא מקום מרכזי בהגדה, בפרט בברכת "אשר גאלנו" החותמת את ה'מגיד': "כֵּן יְהוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ יַגִּיעֵנוּ לְמוֹעֲדִים וְלִרְגָלִים אֲחֵרִים הַבָּאִים לִקְרָאתֵנוּ לְשָׁלוֹם, שְׂמֵחִים בְּבִנְיַן עִירֶךָ וְשָׂשִׂים בַּעֲבוֹדָתֶךָ", ובפיוטי ה'נרצה', החותמים את ההגדה כולה: "לְשָׁנָה הַבָּאָה בִּירוּשָׁלַיִם הַבְּנוּיָה" - "קָרֵב יוֹם אֲשֶׁר הוּא לֹא יוֹם וְלֹא לַיְלָה" - "אַדִּיר הוּא יִבְנֶה בֵיתוֹ בְּקָרוֹב" - "וְאָתָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְשָׁחַט לְמַלְאַךְ הַמָּוֶת". עיקרון יסודי זה חבוי במאמרי ההגדה ובמנהגי ה'סדר' במקומות רבים, ובהם השתדלתי לחדד נקודה זו ולהבליטה. אנו מסיימים את ה'סדר' בציפייה להשלמת תהליך הגאולה, שראשיתה בלילה זה - הגאולה העתידה, בניין בית הבחירה, ותיקון העולם במלכות שדי.
שמו של הפירוש - 'חירות עולם' - מבוסס על השבח הנאמר בברכת 'אמת ואמונה': "הַמַּכֶּה בְעֶבְרָתוֹ כָּל בְּכוֹרֵי מִצְרָיִם, וַיּוֹצֵא אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל מִתּוֹכָם לְחֵרוּת עוֹלָם"; שיבוצו של ביטוי זה עשוי לעורר תמיהה: וכי חירותו של עם ישראל נמשכה לעולם? הלוא שנות הגלויות, בהן עם ישראל היה נתון תחת שלטון האומות, היו רבות אף יותר מהשנים בהן ישב בארצו תחת שלטונו העצמאי? ייתכן שהרעיון הגנוז בביטוי זה הוא, שאכן, יציאת מצרים היתה יציאה ל'חירות עולם' - הגלויות והשעבוד תחת יד האומות שאירעו בהמשך ההיסטוריה, הנראות בעינינו כנסיגות וכחזרה לאחור, למצב של שעבוד - הן, לאמיתו של דבר, שלבים נוספים של עלייה והתקדמות; רק מנקודת המבט האלוהית, הנשגבת משכל אנוש, ניתן להבין את חשיבותו וחיוניותו של כל שלב וכל פרט, ולו הקטן ביותר, בתהליך ההיסטוריה, וכיצד אינו מהווה נסיגה של תהליך התקדמות העולם, אלא שלב נוסף של התעלות. מאז היציאה ממצרים, לא פסק אותו מימד רוחני שנולד בעולם - חירותו של עם ישראל - 'חירות עולם'.
רעיון זה מתבאר היטב בדברי הרב יעקב משה חרל"פ זצ"ל (מי מרום - ממעייני הישועה, עמ' לב):
"... שכל מה שיש בעולם, בלי יוצא מן הכלל, נוצר ונברא אך ורק לטוב ולחסד לגלות טוּב ה', ושאין שום דבר שהוא רע בהחלט, אלא הכול טוב; ולא רק שעתיד לצאת ממנו טובה, אלא הוא טוב בהחלט, בעבר, בהווה, ובעתיד. וכל מי שיש לו דעת והוא מצפה לישועה, חייב ללמוד ולייגע עצמו כדי שיגיע לכלל המדרגה הזאת: להכיר את טוּב ה' בכל הנמצא, וכי הכול טוב מוחלט שאין למעלה ממנו. הבנה זו עצמה מרוממת את הנפש ומאדירה את הנשמה שתהיה אמיצה וחזקה... מעין מדרגת משה רבינו... ולכן לא נחלש גופו (של משה, באשר גם הצד הפיזי שלו היה טוב מוחלט - ש.מ.) עם כל גובה נבואתו, וזוהי מדרגת הגאולה העתידה".
רעיון נוסף שניתן ללמוד מביטוי זה הוא, שעיקר עניינה של יציאת מצרים אינו החירות הפיזית, שאכן פסקה בהמשך ההיסטוריה, אלא זו הרוחנית - התהוותו לעם ה' וקבלתו את התורה והמצוות; הן אלו המדריכות את האדם והאומה כיצד להגיע לשלמותם הרוחנית, שהיא היא החירות האמיתית - חירות הנפש מכבלי החומר, ודבקותה בצור מחצבתה: האלוהים - "וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ" (קהלת יב ז).
תודתי העמוקה נתונה להוריַ היקרים, אאמו"ר הרב פנחס שליט"א ומרת רחל שתחי', אשר גידלוני מראשית דרכי בדרך התורה והיראה, בהשקעה ומסירות אין קץ, ולסבי וסבתותי היקרים, הרב פרופ' אהרון ומרת איילה מונדשיין הי"ו, פרופ' ר' מנחם ומרת נעמי נהיר הי"ו; על הטובות הרבות מספור שגמלוני בכל צעד ושעל, בגשמיות וברוחניות, ובפרט על כך שנטלו על שכמם הוצאת הגדה זו לאור; יהי רצון שיזכו לרוות נחת מכל צאצאיהם, לראות בנים ובני בנים, שִׁלֵּשִׁים וְרִבֵּעִים, עוסקים בתורה ובמצוות, מתוך בריאות איתנה ונהורא מעליא, בכל אשר יפנו ישכילו, וְחֵפֶץ ה' בְּיָדָם יִצְלָח.
תודה לסבי היקרים על שהקדישו מזמנם לקרוא את הפירוש, והעירו הערות והארות רבות וחשובות, ששובצו בגוף הדברים; לרב יוסף צבי רימון שליט"א, רב קהילת אלון-שבות דרום וראש 'מרכז הלכה והוראה', על הרשות לשבץ בפירוש דברים המבוססים על ספרו 'ליל הסדר - הלכה ממקורה'; לר' משה קפלן הי"ו, על העימוד והעיצוב הנאים; לר' צוריאל גביזון הי"ו, על העיצוב הנאה של הכריכה והשערים ועל הייעוץ לאורך הדרך; למרת תהילה נעמה שיש שתחי' על ציור הכריכה המושקע; למרת ליאורה סייג שתחי' על העיצוב הגרפי; ולאתר 'ישיבה', על הרשות להשתמש בנוסח ההגדה שברשותם; ברך ה' חילם ופועל ידם תרצה.
כצאתי את העיר אפרוש את כפי אל ה' שיזכני להמשיך להיות מיושבי בית המדרש ולשקוד על התורה ועל העבודה; האר עינינו בתורתך ודבק לבנו במצוותיך, ויחד לבבנו לאהבה וליראה את שמך; הגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו לשלום, שמחים בבניין עירך וששים בעבודתך, ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים אשר יגיע דמם על קיר מזבחך לרצון; ונודה לך שיר חדש על גאולתנו ועל פדות נפשנו, במהרה בימינו, אמן.
אדר הראשון תשע"ו, ירושלים עיה"ק תובב"א שלמה מונדשיין