חלק א
חלק בתענה אמונים
מבט לעומקם של פיוטי ההושענות · הרב שלמה מונדשיין
מבט מעמיק אל עולמות המחשבה המופלאים הגנוזים בפיוטי ההושענות (כמנהג האשכנזים), לאור פסוקי המקרא, מדרשי חז"ל ודברי גדולי הדורות, בשפה קלה ובהירה. הספר מחולק לשני חלקים: החלק הראשון עוסק בהושענות של יום טוב, חול המועד ושבת, והחלק השני – בהושענות של הושענא רבה. כל פיוט מבואר בשער משלו, שורה אחר שורה.
מכתבי ברכה לספר
מכתב ברכה מאת הרב אביגדר נבנצל
רב העיר העתיקה בירושלים
לספר "תענה אמונים" על ההושענות
בס"ד
בא לפני הרב שלמה מונדשיין שליט"א, והראני את פרי עטו, ליתר דיוק פרי מחשבותיו, פירוש על ההושענות (נוסח אשכנז). הדברים יפים ומאירים עיניים, ומעלים את רמת ההתבוננות של המתפלל לאפיקים רמים ונישאים. יזכהו הבורא להפיץ תורתו בישראל, ולהוסיף עוד כהנה וכהנה, וליטול לולב כל שבעה במקדש, עם כל ישראל אחיו, בב"א.
כעתירת צעיר הלווים
אביגדר נבנצל
מכתב ברכה מאת הרב שלמה אבינר
ראש ישיבת עטרת ירושלים ורב היישוב בית אל
לספר "תענה אמונים" על ההושענות
ב"ה תמוז תשע"ו
יישר כחו של הרב שלמה מונדשיין על ספרו "תענה אמונים" על ההושענות, שהוא גם עמוק וגם ברור, ויהיה לברכה למתפללים.
בכבוד התורה,
שלמה אבינר
מכתב ברכה מאת הרב יוסף צבי רימון
רב קהילת אלון שבות דרום, ראש מרכז הלכה והוראה
לספר "תענה אמונים" על ההושענות
בס"ד, ד' באב ה'תשע"ו
עברתי על חלקים מן הספר 'תענה אמונים' מאת ר' שלמה מונדשיין הי"ו, תלמיד הישיבה המעטירה ישיבת הר המור. לא מכבר זכה המחבר הי"ו להוציא ספר על ענייני ההגדה של פסח. עם ישראל נהג לחבר מצוות זו לזו. ביניהן נהג עם ישראל לחבר את מצוות הפסח למצוות ההושענות (עיין משנה ברורה תמ"ה, ז, שנהגו לשרוף את החמץ בערבות של סוכות, כיוון דאיתעביד ביה חדא מצווה). כך נהג המחבר הי"ו ולאחר ספרו על ההגדה קיים בעצמו 'זריזין מקדימין' וכתב ספר על ההושענות.
סודות רבים טמונים בהושענות; עומקים רבים ומאירים הן בנגלה והן בנסתר. שמחתי לראות שהמחבר עבר על כל ההושענות, הוסיף ביאורים גם לפשוטן של ההושענות, אולם, פעמים רבות גם לעומקן, בצורה יפה ומאירה.
הדברים יפים במיוחד גם במבט הכולל יותר הניתן בספר לכל הושענא, ובו ניסיון להאיר את ההושענות בביאור גבוה יותר, בביאור עניין צער השכינה ובביאור תפקידו של עם ישראל ברוממות מלכות שמיים.
אברך את ר' שלמה הי"ו שיוסיף ללמוד ולהעמיק, להגדיל תורה ולהאדירה.
בברכת התורה והמצווה,
יוסף צבי רימון
מכתב ברכה מאת הרב פנחס מונדשיין
ר"מ בישיבת מרכז הרב, אבי המחבר
לספר "תענה אמונים" על ההושענות
בס"ד מנחם-אב תשע"ו
לבני יקירי שלמה נ"י
שמחתי מאד לראות את נביעת מעיינך מוסיפה מים חיים, ובעוד שבראשונה בהגדת "חירות עולם" פרי ביכוריך עסקת בדברים דדשו בהם רבים, אף כי דלית חספא וגילית מרגליות תחתיו, הרי שבחיבורך הנוכחי אחזת בדרכם של חסידי אשכנז ובאת לעסוק ב"מת מצוה": חיבור על ההושענות לבארם דבר דבור על אופניו.
בגודל וחשיבות בקשת הישועה וקריאת "הושע נא" בחג, נפגשים אנו כבר בשעת קריאת ההלל והנענועים בהגיענו ל"אנא ד' הושיעה נא"; ויש לעיין בזה במה שביארו התוספות במסכת סוכה דף לז ע"ב את דעת בית הלל, שאמרו: "והיכן היו מנענעים? ב'הודו לד'' תחילה וסוף וב'אנא ד' הושיעא נא'" וזו לשונם: "וטעמא דבית הלל - אע"פ שאין 'אנא ד' הושיעא נא' תחילת הפרק ולא סוף הפרק, מנענעים, משום דכתיב: 'אז ירננו עצי היער מלפני ה'' וכו', וכתיב בתריה : 'הודו לד' כי טוב' וכו', וכתיב נמי בתריה: 'ואִמרו הושיענו אלוהי ישענו', והיינו 'ירננו' שמנענעים את הלולב ומשבחין בהודו ובאנא ד' הושיעא נא". והדברים מפליאים: כיצד הנענועים שעניינם הוא להודות להלל ולשבח בבחינת "אז ירננו עצי היער" כפי שהביאו, יכולים לבוא לידי ביטוי גם ב"הושיענו אלוהי ישענו", בו מתחננים אנו לישועה; לכאורה היה נראה שרק "הודו לד' כי טוב" שבא בפסוק מיד בתר "אז ירננו" אכן יכול לבטא את אותה רננת עצי היער, אך לא זעקת "ואימרו הושיענו אלוהי ישענו"?!
חזינן מהכא, שהודאה אינה באה לידי ביטוי רק ב"הודו... כי טוב", אלא גם בבקשת הישועה, "אנא ד' הושיעה נא", וכיצד? כבר העמידנו מרן הרב זצ"ל בפתיחת פירושו לסידור, בדברו על "מודה אני" כי "ההוראה הלשונית של חובת הודאה, ביבטוי 'מודה' בייחוד, משותפת היא להודאה מגזרת תודה, הבאה מתוך הכרת הטובה של המטיב, ומגזרת התוודות והודאה על האמת והדברים מתאימים זה לזה".
ההכרה של בעל-דין והודאתו בכך שכל עמידתו מרגע פקיחת עיניו ועד עצימתן אינן מכוחו שלו אלא מהבורא המחייהו כל רגע, והיא היא התודה, יש לחפש תעלומתה בגדרי ההלכה של "הודאת בעל דין" ושם מוצאים אנו לתנאי של "מודה בדבר היכול לכפור בו" שכתב הרמב"ם (הלכות טוען ונטען, פרק ד, הלכה ד): "אין מודה במקצת חייב שבועה עד שיודה בדבר שאפשר לו לכפור בו", ואף שיש להאריך הרבה בשאלה מניין שאב זאת הרמב"ם ובהבנת גדר הדברים, הרי שבפשטות ניתן להבין שחסר בשם "הודאה" מצידו כאשר היא ברורה ואינה ניתנת לכפירה, שאז לא הוא זה שבירר לעצמו ולנו את המציאות עליה הודה.
והנה בקשת הישועה באה על רקע הסתר פנים בו לא רואה האדם את הטוב והחסד שישנה במציאות בה שרוי, שהרי אם היה רואה הייתה הזעקה הופכת לשבח והלל; נמצא שדווקא אז בעת שחלילה "דבר שיכול לכפור הוא" באה ההודאה לידי מיצויה השלם, ושם "הודאה" עליה, וממילא כשזו קיימת הרי שגם בהוראתה האחרת, זו הבאה להלל קיימת היא.
מברך אני אותך שתמשיך ביתר שאת בחינת "מי שיש לו מנה רוצה מאתיים", בלימוד והעמקה בתוה"ק ושכל ימיך יהיו בחינת הודאה והלל, גם אלו שאמירתם היא "כי טוב" וגם אלו שאמירתם "הושיענו".
אביך אוהבך
חלק א: יום טוב וחול המועד
ההושענות ליום טוב, חול המועד ושבת
חלק ב: הושענא רבה
ההושענות ליום הושענא רבה
- אשער אאדם ובהמה
- בשער באדמה מארר
- גשער גלמען איתן
- דשער דתתננו לשם ולתהילה
- השער האנא אזון חין
- ושער ותעינו כשה אובד
- זשער זלמען תמים
- חשער חתענה אמונים
- טשער טאז כעיני עבדים
- ישער יאומן ישעך
הפיוטים 'למען אמיתך', 'אבן שתיה', 'אום אני חומה', 'אדון המושיע' – הנאמרים גם בהושענא רבה – מבוארים בחלק א.