הקדמה

אודה ה' מאוד בפי ובתוך רבים אהללנו, על ששם חלקי מיושבי בית המדרש וזיכני לעסוק בתורה, אור העולם, בירושלים עיה"ק, אורו של עולם, ולהוציא לאור עולם חיבור זה, המאיר באור חדש את פרקי ראשית העולם, לאור דברי גדולי ישראל אשר מעולם. הנכנס לכרך מתפלל שתיים, נותן הודאה לשעבר ומתפלל לעתיד לבוא – יהי רצון שחיבור זה יממש את מטרתו, ויהיה לתועלת ללומדים הנכנסים לכרך זה.

רבו הפירושים שנכתבו על חומשי התורה, חלקם מהלכים בקצרה וחלקם בארוכה, ועם זאת נראה שעוד נותרה בקעה רחבה להתגדר בה. שכן, דרכם של הפרשנים אינה לפרש באופן עקבי ורציף את כל מילות הפסוקים וענייניהם אלא רק את הפסוקים שעליהם הם חפצים להוסיף את חידושיהם ורעיונותיהם; לעומת זאת, מטרת חיבור זה היא ללמוד יחד עם הקורא את הפרשה כולה באופן יסודי ועקבי, מדקדוקי מילים ואותיות ועד מבט-על ומערכות מיוסדות אודות התהליכים המתוארים בפרשה.

שיטת לימוד עקבית ויסודית זו, מעלה לעיתים שאלות שהפרשנים לא נדרשו אליהן כלל, ומצמיחה רעיונות חדשים. לעיתים יסודם בדקדוקים קלים-לכאורה, ולעיתים בסימני שאלה מהותיים; בין כך ובין כך, על ידם נחשפים עולמות מחשבתיים הגנוזים בכתוב ושופכים אור על הרעיונות הכלליים והקיומיים שמלמדת הפרשה.

החיבור מיוסד ברובו על דברי חז"ל בתלמוד ובמדרשים ועל הפירושים שנכתבו לאורך הדורות, ועם זאת אינו 'מַאסף פירושים' גרידא, אלא בוחן ומנתח, מאחד ומפריד, משווה ומחדד, חודר ומעמיק, ויוצר תמונת פסיפס עשירה ומגוונת של הפירושים השונים, בתוספת נופך של "פשטות המתחדשים בכל יום" (כלשון רשב"ם בראשית לז ב), המתלכדים יחד למארג אחדותי המאיר את הפרשה באור חדש.

דומה שניתן לומר כי פרשת בראשית היא הפרשה הטעונה ביותר בתורה, והיא מלאה וגדושה ביסודות ורעיונות הנוגעים לשורשי הקיום האנושי; ואף על פי שאין דורשין במעשה בראשית, הרשות ניתנה ללמוד ולהתבונן עד מקום שיד שכלנו מגעת, ולדלות ממעיינותיה העמוקים של הפרשה את אוצרותיה המופלאים, העשויים להאיר את חייו של כל אחד ואחד ואת מבטו על עצמו ועל המציאות שהינו חי בתוכה.

"אוֹר עוֹלָם בְּאוֹצַר חַיִּים, אוֹרוֹת מֵאֹפֶל אָמַר וַיֶּהִי" (פתיחה ל'יוצרות'). האור הקדום, שורשו ומקורו של העולם, שנברא ביום הראשון – נגנז ב'אוצר חיים', האוצר הגנוז לצדיקים לעתיד לבוא, שבו אצורים החיים במלוא כוחם ועוצמתם, כפי שיופיעו לעתיד לבוא. וכך אמרו חז"ל במדרש בראשית רבה (יב ו): "אותה האורה שנברא בה העולם, אדם הראשון עמד והביט בה מסוף העולם ועד סופו. כיוון שראה הקב"ה מעשה דור אנוש ומעשה דור המבול ומעשה דור הפלגה שהן מקולקלים, עמד וגנזו מהם [...] לצדיקים לעתיד לבוא".

אותו האור הקדום נגנז בתורה, וכבר בעולם הזה ניתן ליהנות מזיוו על ידי עיסוק והעמקה בה. וכך נאמר בזוהר חדש (רות כה.): "וכל מאן דיזכה לרזי אורייתא זכי ליה, דכתיב 'וְתוֹרָה אוֹר' (משלי ו כג) וכתיב 'וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר' (בראשית א ג)' – 'את האור' בגימטריה תרי"ג, שהיא התורה והיא האור הגנוז", וכן בספר הבהיר (קס): "ונברא אור גדול שאין כל ברייה יכולה לשלוט בו, צפה הקב"ה שאין יכולין לסובלו, לקח שביעית ושם להם במקומו והשאר גנזו לצדיקים לעתיד לבוא, ואמר אם יזכו בזה השביעי וישמרוה – אתן להם זה לעולם אחרון".

לפיכך, נאה הוא השם 'אור עולם' לחיבור זה, העוסק בראשיתה של ההוויה ובהופעתה מתוך האורה הקדומה, ש"נתעטף בה הקב"ה כשלמה והבהיק זיו הדרו מסוף העולם ועד סופו" (בראשית רבה ג ד), ובראשיתה של התורה – 'אוצר חיים', יסוד חייהם וחיותם של האדם והעולם, המהווה גילוי של 'אור עולם' הגנוז בה מימי בראשית.

חיבור זה מופיע בשני כרכים: כרך זה עוסק במחציתה הראשונה של הפרשה (פרקים א-ב), הכוללת את תיאורי בריאת העולם, בריאת האדם ויצירת האישה, והתהלכותם לפני האלוהים בגן עדן – מצבה הראשוני והאידיאלי של ההוויה. הכרך השני עוסק במחציתה השנייה של הפרשה (פרקים ג-ו), הכוללת את תיאורי חטא עץ הדעת והירידה מאותו שיא רוחני שאירעה בעקבותיו, מעשה קין והבל, ותולדותיה של ראשית האנושות עד סמוך לבוא המבול, שהיווה ירידה לצורך עלייה ופָתח פֶתח לעולם חדש ומתוקן.

שורות אלה נכתבות בעת בלתי שגרתית זו שבו העולם כולו נתון תחת התפשטותו של נגיף הקורונה, הכתר, המגלה את כתרו ומלכותו של הקב"ה בעולמו, ואת שליטתו העליונה על העולם והאדם. מירוץ החיים הפרטי והציבורי עומד דום בפני מה שלמעלה הימנו, והחיים מוכתרים בכתר ההמתנה, העמידה וההקשבה; וכדברי רבי נחמן מברסלב (ליקוטי מוהר"ן ו ב): "וזה בחינת כתר, כי כתר לשון המתָנה, בחינת תשובה [...] כמו שכתוב: 'כַּתַּר לִי זְעֵיר וַאֲחַוֶּךָּ' [=המתן לי מעט ואומר לך] (איוב לו ב)". 'כתר' הוא המתָנה, סבלנות ואורך רוח, המביאים להתבוננות מעמיקה, ומתוך כך לתשובה – העומדת אחר פתחנו, בימי אלול הבאים לקראתנו לשלום.

תודתי העמוקה נתונה להוריי היקרים, הרב פנחס שליט"א ומרת רחל שתחי', על הטובות הרבות שגמלוני מעודי ועד היום הזה, ולכל העוסקים במלאכת הקודש של ספר זה: לרב משה קפלן הי"ו על מלאכת העימוד המקצועית והמסורה, למרת שולמית פיניש שתחי' על העיצוב הנאה והמושקע של הכריכה והשערים, ולכל מי שקראו חלקים מן החיבור והעירו את הערותיהם החשובות שתרמו רבות לצורתו המוגמרת. ברך ה' חילם ופועל ידם תרצה.

בחיבור זה מוזכרים לעיתים פירושים או מפרשים שאינם כה ידועים; במקרה שמדובר על איזכור יחידאי, נוספה הערת שוליים אודות אותו המפרש או הפירוש, וכאן מוצגות לתועלת הלומדים שורות אחדות אודות אלו שהוזכרו פעמים מספר בחיבור זה:

התרגום המיוחס ליונתן – התרגום על התורה המיוחס לתנא יונתן בן עוזיאל מכונה בפי הראשונים 'תרגום ירושלמי' (הקיים בנוסף על התרגום הנדפס כיום בשם זה), ובדורות מאוחרים התקבל בדפוסים הייחוס המוטעה ליונתן בן עוזיאל.

אבן עזרא כתב שני פירושים לחומש בראשית: האחד הוא הנפוץ והנדפס בחומשים, המכונה 'הפירוש הקצר', ופירוש ארוך יותר (המחולק לשניים: חלק הפירוש וחלק הדקדוק), המכונה 'שיטה אחרת'.

ה'רוקח' – רבי אלעזר מגרמייזא (וורמס), חי בסוף האלף החמישי, מחוגי בעלי התוספות וחסידי אשכנז. כתב את החיבור ההלכתי 'ספר הרוקח', וכן פירוש על התורה שעיקרו על דרך הרמז, וחיבורים נוספים בענייני פרשנות, מוסר וקבלה.

רבי חיים פלטיאל – חי בתחילת האלף השישי, מחוג בעלי התוספות בצרפת. פירושו על התורה נערך בידי בנו, והוא מכיל פירושים מאביו ובני חוגו.

'משיבת נפש' – פירוש בסגנון אגדתי על התורה שנכתב על ידי רבי יוחנן לוריא (נפטר רע"ד), שימש כרב וראש ישיבה בצרפת בסוף תקופת הראשונים.

'תולדות יצחק' – פירוש על התורה שנכתב על ידי רבי יצחק קארו (רי"ח-רצ"ה), ממגורשי ספרד, דודו ומאמצו של רבי יוסף קארו בעל ה'שולחן ערוך'.

'צרור המור' – פירוש על התורה מאת רבי אברהם סבע (ר-רס"ט), מקובל והוגה דעות ממגורשי ספרד. חיבר מלבד פירוש זה גם את הפירוש 'אשכול הכופר' על המגילות רות ואסתר.

רבי משה דוד (רמ"ד) וואלי – ממקובלי איטליה (נפטר תקל"ז), מבית מדרשו של רמח"ל. כתב פירוש על כל התנ"ך, שרובו על דרך הנסתר.

אסיים בתפילה לפני בורא העולם שיזכני להמשיך לשקוד על התורה ולחבר חיבורים נוספים, ללמוד וללמד לשמור ולעשות, ושחיבור זה יעלה לרצון לפניו ולפני עמו בית ישראל. ויהי רצון שנזכה להארת האור הגנוז ולהתקיימות דברי ישעיהו, נביא הנחמה: "לֹא יִהְיֶה לָּךְ עוֹד הַשֶּׁמֶשׁ לְאוֹר יוֹמָם, וּלְנֹגַהּ הַיָּרֵחַ לֹא יָאִיר לָךְ, וְהָיָה לָךְ ה' לְאוֹר עוֹלָם וֵאלֹהַיִךְ לְתִפְאַרְתֵּךְ. לֹא יָבוֹא עוֹד שִׁמְשֵׁךְ וִירֵחֵךְ לֹא יֵאָסֵף, כִּי ה' יִהְיֶה לָּךְ לְאוֹר עוֹלָם וְשָׁלְמוּ יְמֵי אֶבְלֵךְ" (ישעיהו ס יט-כ), במהרה בימינו, אמן.

כ"ד מנחם אב תש"פ, ירושלים עיה"ק תובב"א שלמה מונדשיין