שער א · פתיחה

הוֹשַׁע נָא – על פי לשון הכתוב: "אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא" (תהילים קיח כה). ה'ישועה' היא מוחלטת, שאין אחריה עוד צרה, בשונה מ'הצלה' שהיא זמנית.⁶¹ המלבי"ם⁶² מסביר שהדבר המבדיל את המושג 'ישועה' מהמושג 'עזרה' הוא, שהעזרה נעשית בסיוע הנעזר, והישועה נעשית על ידי המושיע לבדו; לפיכך, כשהקב"ה מסייע לעם ישראל מכוח זכויותיהם, סיוע זה נחשב 'עזר', מפני שגם הם שותפים בו. במקרה כזה, אם בהמשך הזמן כבר לא יהיו ראויים לכך – תיפסק אותה עזרה. אך כשלישראל אין די זכויות, ובכל זאת הקב"ה מסייע להם מצד מידת החסד, הרי שסיוע זה נחשב 'ישועה' – מפני שהוא פועל אותה מכוחו בלבד. במקרה כזה, הישועה לא תיפסק, שהרי ישראל זכו לה בחסד ואינה תלויה בזכות, ואם כן – אין סיבה שתצדיק את הפסקתה. על פי זה יובן מדוע אנו מתפללים דווקא ל'ישועה' – בקשתנו היא לזכות לישועה מוחלטת ונצחית, שלא תיפסק, אף אם איננו ראויים לכך על פי מעשינו. הבקשות לישועה המלוות את כל פיוטי ה'הושענות', כוללות שני מובנים: בקשה לישועות בעניינים שונים בחיינו הפרטיים או הלאומיים, ובפרט בעניין ירידת הגשמים והצלחת החקלאות בשנה החדשה, ובקשה לקירוב הישועה השלימה – ביאת המשיח ובניין המקדש. 'נָא' הוא גם לשון בקשה,⁶³ וגם מילה נרדפת ל'עכשיו';⁶⁴ מטבע הלשון 'הוֹשַׁע נָא', עשוי לכלול את שתי המשמעויות הללו.

ארבע השורות הבאות, הפותחות את סדר ה'הושענות' בכל יום מימי החג, מציינות ארבע סיבות שמחמתן גאולת עם ישראל היא למען הקב"ה, כביכול: מצד זה שהוא 'אֱלֹהֵינוּ', ומצד זה שהוא 'בּוֹרְאֵנוּ', וכן הלאה; ומשום כך אנו מבקשים: 'הוֹשַׁע נָא':

לְמַעַנְךָ אֱלֹהֵינוּ – תפקידו של עם ישראל הוא לייצג את הקב"ה ולפרסם בעולם את אלוהותו ומלכותו; דבר זה יכול להעשות באופן מושלם רק כאשר הוא עומד ברום המעלה ובעל יכולת השפעה על אומות העולם. על כך אנו מתפללים: "לְמַעַנְךָ אֱלֹהֵינוּ הוֹשַׁע נָא" – הושיענו ישועה שלימה ורומם את קרננו, 'לְמַעַנְךָ' – כדי שנוכל לפרסם בעולם את אלוהותך. רעיון זה – שכל תפילותינו אינן עבור עצמנו וטובתנו האישית, אלא כדי להגדיל את כבוד ה', שכן זוהי מטרתנו בעולם – עומד בבסיסן של תפילות ה'הושענות', והוא יסוד הכרחי עבור גישה נכונה לתפילה באופן כללי. לפיכך, אנו פותחים את סדר אמירת ה'הושענות' בשורות אלו, ואף מסיימים אותן באמירת הפיוט 'כהושעת אלים', שרעיון זה חורז את שורותיו, ולאחריו חותמים באמירת הפסוק המציין מטרה זו: "לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ – כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים, אֵין עוֹד" (מלכים א' ח ס).⁶⁵

לְמַעַנְךָ בּוֹרְאֵנוּ – הושיענו למענך, בוראנו – בורא העולם והאדם, כדי שרצונך בבריאתם תתממש. הקב"ה ברא את העולם כדי להיטיב לנבראים על ידי שיעבדוהו ויתקרבו אליו, ויקבלו על כך שכר רוחני; לשם כך, ברא את כל העולם העשיר הסובב את האדם – שעל ידו יכול הוא להעמיק את הכרתו בבוראו ולחזק את האמונה בו והקשר עימו, וכך להתעלות ולהיות ראוי לאותו שכר. על כך אמרו חז"ל: "כל מה שברא הקב"ה בעולמו, לא בראו אלא לכבודו, שנאמר: 'כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו יְצַרְתִּיו אַף עֲשִׂיתִיו' (ישעיהו מג ז)".⁶⁶

אנו מתפללים לישועה כדי שנוכל לעבוד את הקב"ה טוב יותר, ללא שיעבוד לעול הגויים ולעול הגלויות וללא טרדות הזמן, וכך לממש את הפוטנציאל הטמון בנו – כיחידים וכאומה, ואת מטרת בריאתנו. נבואת זכריה על מלחמת גוג ומגוג והגאולה העתידה, פותחת בפסוק: "מַשָּׂא דְבַר ה' עַל יִשְׂרָאֵל; נְאֻם ה' נֹטֶה שָׁמַיִם וְיֹסֵד אָרֶץ וְיֹצֵר רוּחַ אָדָם בְּקִרְבּוֹ" (זכריה יב א), וכתב שם המלבי"ם:

שרוח האדם בקרב גופו הוא החיבור והקשר שנעשה בין השמיים ובין הארץ; שהגוף מתולדות הארץ, והרוח הוא מן העליונים. ובזה נברא האדם בתבנית העולם הגדול, וכל העולם העליון והתחתון נכלל בו ונברא בשבילו, והוא התכלית אל העולם כולו, וּמְהַלֵּך מַהֲלַךְ השלימות אל כל המציאות. ולכן יחשוב ה' מחשבות בל יידח ממנו נידח, ויבננו בבניין שלם לעתיד, כשיגיע עת התיקון.

לעתיד לבוא, בעת הגאולה השלימה עליה אנו מתפללים, יבוא האדם – ועימו העולם כולו – לתיקונם השלם ולהתממשות מטרת בריאתם; על כך אנו מבקשים: "לְמַעַנְךָ בּוֹרְאֵנוּ, הוֹשַׁע נָא".

לְמַעַנְךָ גּוֹאֲלֵנוּ – אף בזמן זה, לפני הגאולה העתידה, הקב"ה מכונה 'גּוֹאֲלֵנוּ'. זאת, לא רק מחמת הגאולות שגאלָנו בעבר, אלא בעיקר בגלל מה שהן מבטאות: 'תפקידו' של הקב"ה הוא לגאול את ישראל, בכל עת וכל שעה. מי שבעבר עשה פעולה כל שהיא, אפילו אם חזר עליה מספר פעמים, לא יצדק לכנותו כעת על שם אותה הפעולה – הרי כעת אין כל קשר בינו לבינה; אך הקב"ה נקרא 'גואל ישראל', בלשון הווה, משום שזוהי מגמתו התמידית. ממילא, כאשר ישראל שרויים בגלות, במצור ובמצוק, הרי שבעיני העמים נראה הדבר כחסרון יכולת של הקב"ה – שהרי תפקידו הוא לגאול את ישראל, וכעת אינו עושה זאת. משום כך, אנו משתמשים בבקשה זו בתואר 'גּוֹאֲלֵנוּ' – מכיוון שאתה גואלנו, הרי שהישועה שתושיענו היא למענך, כדי להראות את יכולתך, כמאמר הכתוב: "וַיּוֹשִׁיעֵם לְמַעַן שְׁמוֹ, לְהוֹדִיעַ אֶת גְּבוּרָתוֹ" (תהילים קו ח).

לֹא לָנוּ ה', לֹא לָנוּ, כִּי לְשִׁמְךָ תֵּן כָּבוֹד, עַל חַסְדְּךָ עַל אֲמִתֶּךָ. לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם: אַיֵּה נָא אֱלֹהֵיהֶם? וֵאלֹהֵינוּ בַשָּׁמָיִם, כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ עָשָׂה.⁶⁷

לְמַעַנְךָ דּוֹרְשֵׁנוּ – 'לדרוש' היינו לחפש דבר ולנסות להשיגו. הקב"ה דורש את ישראל, כלומר: פועל כדי להשיבם למוטב ולקרבם אליו; בתקופה שהיתה נבואה – על ידי הנביאים, כמאמר הכתוב: "לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר יָצְאוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד הַיּוֹם הַזֶּה, וָאֶשְׁלַח אֲלֵיכֶם אֶת כָּל עֲבָדַי הַנְּבִיאִים יוֹם הַשְׁכֵּם וְשָׁלֹחַ" (ירמיהו ז כה); ולאחריה – על ידי מאורעות שמעוררים את האדם להיטיב את דרכיו ולרומם את רצונותיו ואישיותו. כמבואר לעיל, אנו מתפללים לישועה כדי שנוכל לעבוד את הקב"ה טוב יותר; לפיכך אנו מבקשים: "לְמַעַנְךָ דּוֹרְשֵׁנוּ הוֹשַׁע נָא" – מאחר ורצונו של הקב"ה הוא לקרבנו לעבודתו, וכשניוושע – רצון זה יתממש באופן נרחב ונעלה לאין ערוך מאשר התממשותו כעת, הרי שהישועה היא 'לְמַעַנְךָ'.