הקדמה

"אוֹדֶה ה' בְּכָל לִבִּי" (תהלים ט ב), על שזיכני להיות מיושבי בית המדרש ולהוציא לאור עולם חיבור זה; אודה על שעבר, ואתפלל לעתיד לבוא: יהי רצון שהחיבור יממש את מטרתו, ויהיה לתועלת ללומדים. חיבור זה מהווה המשך לשלושת קודמיו: 'אור עולם' חלק א, העוסק במחציתה הראשונה של פרשת בראשית – בריאת העולם והאדם, והתהלכותו לפני האלוהים בגן העדן; 'אור עולם' חלק ב, העוסק במחציתה השנייה – חטא האכילה מעץ הדעת, מעשה קין והבל, וראשית תולדות האנושות; ו'ברית עולם' העוסק בפרשת נח – מעת טרום המבול ועד הופעתו של אברהם אבינו, ומשלים את הסדרה העוסקת ב'אלפיים שנות התהו', תקופת ראשית העולם. הכרך הנוכחי עוסק בפרשת לך לך, המתארת את ראשית ההיסטוריה הישראלית, שבה מתחילות 'אלפיים שנות התורה'¹– מאז החל אברהם להפיץ בעולם את אור התורה והאמונה, לעשות נפשות לעבודת ה', ולקדם את מימוש החזון האלוהי.

רבו הפירושים שנכתבו על חומשי התורה, חלקם מהלכים בקצרה וחלקם בארוכה, ועם זאת נראה שעוד נותרה בקעה רחבה להתגדר בה. שכן, דרכם של הפרשנים אינה לפרש באופן עקבי ורציף את כל מילות הפסוקים וענייניהם אלא רק את הפסוקים שעליהם הם חפצים להוסיף את חידושיהם הפרשניים; לעומת זאת, מטרת חיבור זה היא ללמוד יחד עם הקורא את הפרשה כולה באופן יסודי ועקבי, מדקדוקי מילים ואותיות ועד מבט-על ומערכות מיוסדות אודות התהליכים המתוארים בפרשה.

שיטת לימוד עקבית ויסודית זו, מעלה לעיתים שאלות שהפרשנים לא נדרשו אליהן כלל, ומצמיחה רעיונות חדשים. לעיתים יסודם בדקדוקים קלים-לכאורה, ולעיתים בסימני שאלה מהותיים; בין כך ובין כך, על ידם נחשפים עולמות מחשבתיים הגנוזים בכתוב ושופכים אור על הרעיונות הכלליים והקיומיים שמלמדת הפרשה.

החיבור מיוסד ברובו על דברי חז"ל בתלמוד ובמדרשים ועל הפירושים שנכתבו לאורך הדורות, ועם זאת אינו 'מַאסף פירושים' גרידא, אלא בוחן ומנתח, מאחד ומפריד, משווה ומחדד, חודר ומעמיק, ויוצר תמונת פסיפס עשירה ומגוונת של הפירושים השונים, בתוספת נופך של "פשטות המתחדשים בכל יום" (כלשון רשב"ם בראשית לז ב), המתלכדים יחד למארג אחדותי המאיר את הפרשה באור חדש.

שם החיבור – 'אהבת איתן' – מיוסד על לשון הפיוט הקדום לימים הנוראים: "עוֹד יִזְכָּר לָנוּ אַהֲבַת אֵיתָן, אֲדוֹנֵינוּ / וּבַבֵּן הַנֶּעֱקַד יַשְׁבִּית מְדַיְּנֵנוּ / וּבִזְכוּת הַתָּם יוֹצִיא הַיּוֹם לְצֶדֶק דִּינֵנוּ / כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדוֹנֵינוּ". 'איתן' הוא אברהם אבינו, כדברי התלמוד (בבא בתרא טו ע"א): "'איתן האזרחי' זה הוא אברהם, כתיב הכא: 'אֵיתָן הָאֶזְרָחִי' (תהלים פט א), וכתיב התם: 'מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח' (ישעיהו מא ב)". 'איתן האזרחי' נזכר במקרא כמחבר מזמור פט בספר תהילים; מהתבוננות בפסוקי מזמור זה ניתן להבחין כיצד הם משקפים את דמותו של אברהם – המזמור פותח בפסוקים: "מַשְׂכִּיל לְאֵיתָן הָאֶזְרָחִי. חַסְדֵי ה' עוֹלָם אָשִׁירָה, לְדֹר וָדֹר אוֹדִיעַ אֱמוּנָתְךָ בְּפִי. כִּי אָמַרְתִּי עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה, שָׁמַיִם תָּכִן אֱמוּנָתְךָ בָהֶם". התלמוד מסביר כי הכינוי 'אזרחי' הוא מלשון 'מזרח', על שם כך שאברהם הגיע לארץ ישראל מ'אור כשדים', הקיים במזרחה. פרט זה נבחר לשמש כבסיס לכינוי עבורו, מפני שהוא רומז על עצם עניינו של אברהם: הוא היה השמש המאירה ממזרח בראשית היום, הראשון שפרסם את שם ה' בעולם. הוא יסד לבדו את מפעל תיקון העולם, הממשיך לדורי דורות על ידי צאצאיו – עם ישראל. 'אֵיתָן' – ללא תמיכה מהמשפחה או מהחברה, וללא אישיות מורה דרך שיוכל ללכת לאורה, יצא אברהם לבדו למסע האמונה – להכיר בעצמו את בוראו, ולאחר מכן – להכירו לעולם כולו. "חַסְדֵי ה' עוֹלָם אָשִׁירָה" – הוא ששר לָעולם – ולְעולם – את חסדי ה', המתבטאים בעצם כך שברא את העולם – "עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה", ופירסם את האמונה בה' לדורי דורות – "לְדֹר וָדֹר אוֹדִיעַ אֱמוּנָתְךָ בְּפִי."

הפייטן מזכיר את 'אהבת איתן', אהבתו של אברהם לקב"ה – כלשון הכתוב: "אַבְרָהָם אֹהֲבִי" (ישעיהו מא ח); אהבה זו היא שליוותה אותו מראשית דרכו, מבירור האמונה שערך באופן עצמאי – דרך שמיעתו לצו האלוהי לעזוב את מולדתו וללכת אל ארץ לא נודעת, ועד הניסיון האחרון, העקידה, שבה גילה את אהבתו לבוראו באופן הנעלה ביותר. אותה 'אהבת איתן' חורזת את מסכת חייו כחוט השני, ועליה מבקש הפייטן שזכרה יעמוד לזרעו לדורי דורות. וכך מתאר הרמב"ם (הל' עבודה זרה א ג) את מסעו האמוני של אברהם:

כיון שנגמל איתן זה, התחיל לשוטט בדעתו, והוא קטן, והתחיל לחשוב ביום ובלילה והיה תמה היאך אפשר שיהיה הגלגל הזה נוהג תמיד ולא יהיה לו מנהיג, ומי יסבב אותו, כי אי אפשר שיסבב את עצמו; ולא היה לו מלמד ולא מודיע דבר, אלא מושקע באור כשדים בין עובדי כוכבים הטיפשים, ואביו ואימו וכל העם עובדי כוכבים, והוא עובד עמהםי וליבו משוטט ומבין, עד שהשיג דרך האמת והבין קו הצדק מתבונתו הנכונה, וידע שיש שם אלוה אחד והוא מנהיג הגלגל והוא ברא הכל ואין בכל הנמצא אלוה חוץ ממנו. [...] ובן ארבעים שנה הכיר אברהם את בוראו, כיון שהכיר וידע התחיל להשיב תשובות על בני אור כשדים ולערוך דין עמהם, ולומר שאין זו דרך האמת שאתם הולכים בה; ושיבר הצלמים, והתחיל להודיע לעם שאין ראוי לעבוד אלא לאלוה העולם, ולו ראוי להשתחוות ולהקריב ולנסך, כדי שיכירוהו כל הברואים הבאים, וראוי לאבד ולשבר כל הצורות כדי שלא יטעו בהן כל העם כמו אלו שהם מדמים שאין שם אלוה אלא אלו. כיון שגבר עליהם בראיותיו בקש המלך להורגו ונעשה לו נס, ויצא לחרן, והתחיל לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העולם ולהודיעם שיש שם אלוה אחד לכל העולם ולו ראוי לעבוד, והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה עד שהגיע לארץ כנען, והוא קורא, שנאמר: "וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם ה' אֵל עוֹלָם" (בראשית כא לג), וכיון שהיו העם מתקבצין אליו ושואלין לו על דבריו, היה מודיע לכל אחד ואחד כפי דעתו עד שיחזירהו לדרך האמת, עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות, והם אנשי בית אברהם; ושתל בליבם העיקר הגדול הזה, וחיבר בו ספרים, והודיעו ליצחק בנו [...].

תודתי העמוקה נתונה להוריי היקרים, הרב פנחס שליט"א ומרת רחל שתחי', על הטובות הרבות שגמלוני מעודי ועד היום הזה, ולכל העוסקים במלאכת הקודש של ספר זה: לרב משה קפלן הי"ו על מלאכת העימוד המקצועית והמסורה, למרת שולמית פיניש שתחי' על העיצוב הנאה והמושקע של הכריכה והשערים, ולסבי פרופ' מנחם נהיר הי''ו שקרא את החיבור והעיר הערותיו החשובות שתרמו רבות לצורתו המוגמרת. ברך ה' חילם ופועל ידם תרצה.

יהיו הדברים לזכרו של סבי היקר, הרב פרופ' אהרן מונדשיין ז''ל, שהתמסר כל ימיו ללימוד התנ''ך ופרשנותו בהרחבה והעמקה, חידוש ויצירה, וזכה ללמוד וללמד ולהעמיד תלמידים הרבה ששתו ממימיו. בכ''א אלול תש''פ עלה לישיבה של מעלה, ויהי רצון שזכותו ותורתו תעמודנה לנו ולכל ישראל.

בחיבור זה מוזכרים לעיתים פירושים או מפרשים שאינם כה ידועים; במקרה שמדובר על איזכור יחידאי, נוספה הערת שוליים אודות אותו המפרש או הפירוש, וכאן מוצגות לתועלת הלומדים שורות אחדות אודות אלו שהוזכרו פעמים מספר בחיבור זה:

התרגום המיוחס ליונתן – התרגום על התורה המיוחס לתנא יונתן בן עוזיאל מכונה בפי הראשונים 'תרגום ירושלמי' (הקיים בנוסף על התרגום הנדפס כיום בשם זה), ובדורות מאוחרים התקבל בדפוסים הייחוס המוטעה ליונתן בן עוזיאל.

אבן עזרא כתב שני פירושים לחומש בראשית: האחד הוא הנפוץ והנדפס בחומשים, המכונה 'הפירוש הקצר', ופירוש ארוך יותר (המחולק לשניים: חלק הפירוש וחלק הדקדוק), המכונה 'שיטה אחרת'.

'רקנאטי' – פירוש על התורה על דרך הנסתר מאת רבי מנחם רקנאטי, מקובל ופוסק איטלקי בן תחילת האלף השישי.

'תולדות יצחק' – פירוש על התורה שנכתב על ידי רבי יצחק קארו (רי"ח-רצ"ה), ממגורשי ספרד, דודו ומאמצו של רבי יוסף קארו בעל ה'שולחן ערוך'.

'עקידת יצחק' – פירוש על התורה מאת רבי יצחק עראמה (ק"פ-רנ"ד), פילוסוף, פרשן וראש ישיבה, ממגורשי ספרד.

'צרור המור' – פירוש על התורה מאת רבי אברהם סבע (ר-רס"ט), מקובל והוגה דעות ממגורשי ספרד. חיבר מלבד פירוש זה גם את הפירוש 'אשכול הכופר' על המגילות רות ואסתר.

רבי משה דוד (רמ"ד) וואלי – ממקובלי איטליה (נפטר תקל"ז), מבית מדרשו של רמח"ל. כתב פירוש על כל התנ"ך, שרובו על דרך הנסתר.

'פנים יפות' – פירוש על התורה מאת רבי פנחס הלוי הורוביץ (תצ"א-תקס"ה), מחבר 'ספר ההפלאה' ו'ספר המקנה', ורבו של ה'חתם סופר'.

'אמת ליעקב' – פירוש על התורה מאת רבי יעקב קמינצקי (תרנ"א-תשמ"ו), מרבני ארה"ב בדור האחרון.

אסיים בתפילה לפני בורא העולם שיזכני להמשיך לשקוד על התורה ולחבר חיבורים נוספים, ללמוד וללמד לשמור ולעשות, ושחיבור זה יעלה לרצון לפניו ולפני עמו בית ישראל. ויהי רצון שנזכה במהרה להתקיימות דברי הנביא (ישעיהו נא א-ג):

שִׁמְעוּ אֵלַי רֹדְפֵי צֶדֶק מְבַקְשֵׁי ה', הַבִּיטוּ אֶל צוּר חֻצַּבְתֶּם וְאֶל מַקֶּבֶת בּוֹר נֻקַּרְתֶּם. הַבִּיטוּ אֶל אַבְרָהָם אֲבִיכֶם וְאֶל שָׂרָה תְּחוֹלֶלְכֶם, כִּי אֶחָד קְרָאתִיו וַאֲבָרְכֵהוּ וְאַרְבֵּהוּ. כִּי נִחַם ה' צִיּוֹן, נִחַם כָּל חָרְבֹתֶיהָ, וַיָּשֶׂם מִדְבָּרָהּ כְּעֵדֶן וְעַרְבָתָהּ כְּגַן ה', שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יִמָּצֵא בָהּ, תּוֹדָה וְקוֹל זִמְרָה.

אייר תשפ"ב, ירושלים עיה"ק תובב"א שלמה מונדשיין