"אוֹדֶה ה' בְּכָל לִבִּי" (תהלים ט ב), על שזיכני להיות מיושבי בית המדרש ולהוציא לאור עולם חיבור זה; אודה על שעבר, ואתפלל לעתיד לבוא: יהי רצון שהחיבור יממש את מטרתו, ויהיה לתועלת ללומדים. חיבור זה מהווה המשך לאחד-עשר קודמיו: 'אור עולם' על פרשת בראשית, על שני חלקיו, העוסקים בבריאת העולם והאדם, חטא האכילה מעץ הדעת, מעשה קין והבל, וראשית תולדות האנושות; 'ברית עולם' העוסק בפרשת נח – מעת טרום המבול ועד הופעתו של אברהם אבינו, ומשלים את הסדרה העוסקת ב'אלפיים שנות התהו', תקופת ראשית העולם; 'אהבת איתן' העוסק בפרשת לך לך, המתארת את ראשית ההיסטוריה הישראלית – מאז החל אברהם להפיץ בעולם את אור התורה והאמונה, לעשות נפשות לעבודת ה', ולקדם את מימוש החזון האלוהי; 'אהבת הקדמונים' על פרשת וירא, על שני חלקיו, הממשיך את סיפור חייו של אברהם – למן בשורת המלאכים על לידת יצחק, ועד פסגת חייו של אברהם – עקידת יצחק; 'אֵם בישראל' על פרשת חיי שרה, העוסק בחילופי הדורות של האבות והאימהות, שהתקיימו לאורך הפרשה – רבקה ממלאת את מקומה של שרה, ויצחק ממלא את מקומו של אברהם; 'כטל לישראל' על פרשת תולדות, המתמקדת בחייו של יצחק ובבירור מיהו הבן הנבחר, תוך סיבוכי המאורעות אשר עולה מהם זהותו של יעקב כבן הראוי להמשיך את שושלת האבות; 'אבן ישראל' על פרשת ויצא, על שני חלקיו, העוסק במאורעות חייו של יעקב בהיותו בחרן, ובייסוד משפחתו שהיוותה היסוד והשורש לעם ישראל העתידי; ו'פני אדם' על פרשת וישלח, העוסק בשלב שיבתו של יעקב לארץ אבותיו, תוך התמודדות מול קשיים שונים מבית ומחוץ, וביסוס גרעינו של עם ישראל העתידי, המתחיל להכות שורשים בארץ המובטחת.
כרך זה, 'יסוד עולם' – מתמקד בסיפורו של יוסף, אשר נשלח למצרים להכין את הדרך לפני גלות ישראל לשם, ולהחיות להם לפליטה גדולה. רצף תלאותיו וניסיונותיו של יוסף הובילו אותו לכס המלכות ולהקמת משפחתו; ובמקביל לכך מופיע גם סיפורו של יהודה, אשר אף הוא היה רצוף מורכבויות אשר הובילו בסופן להעמדת הדור הבא, אשר ממנו יצא שורש מלכות בית דוד.
רבו הפירושים שנכתבו על חומשי התורה, חלקם מהלכים בקצרה וחלקם בארוכה, ועם זאת נראה שעוד נותרה בקעה רחבה להתגדר בה. שכן, דרכם של הפרשנים אינה לפרש באופן עקבי ורציף את כל מילות הפסוקים וענייניהם אלא רק את הפסוקים שעליהם הם חפצים להוסיף את חידושיהם הפרשניים; לעומת זאת, מטרת חיבור זה היא ללמוד יחד עם הקורא את הפרשה כולה באופן יסודי ועקבי, מדקדוקי מילים ואותיות ועד מבט-על ומערכות מיוסדות אודות התהליכים המתוארים בפרשה.
שיטת לימוד עקבית ויסודית זו, מעלה לעיתים שאלות שהפרשנים לא נדרשו אליהן כלל, ומצמיחה רעיונות חדשים. לעיתים יסודם בדקדוקים קלים-לכאורה, ולעיתים בסימני שאלה מהותיים; בין כך ובין כך, על ידם נחשפים עולמות מחשבתיים הגנוזים בכתוב ושופכים אור על הרעיונות הכלליים והקיומיים שמלמדת הפרשה.
החיבור מיוסד ברובו על דברי חז"ל בתלמוד ובמדרשים ועל הפירושים שנכתבו לאורך הדורות, ועם זאת אינו 'מַאסף פירושים' גרידא, אלא בוחן ומנתח, מאחד ומפריד, משווה ומחדד, חודר ומעמיק, ויוצר תמונת פסיפס עשירה ומגוונת של הפירושים השונים, בתוספת נופך של "פשטות המתחדשים בכל יום" (כלשון רשב"ם בפרשתנו, לז ב), המתלכדים יחד למארג אחדותי המאיר את הפרשה באור חדש.
הספר נקרא 'יסוד עולם', על פי לשון הכתוב: "כַּעֲבוֹר סוּפָה וְאֵין רָשָׁע, וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם" (משלי י כה); הרשע, אף אם כלפי חוץ נראה חזק ומבוסס – הרי הוא נטול שורשים של אמת, ורוח סופה באה ועוקרתו; אך הצדיק, המחובר למקורו האלוהי, הרי הוא יסוד הקיים לעולם, יצוק בל יימוט, "שאפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזין אותו ממקומו" (משנה אבות ג יז). כזה היה יוסף הצדיק (המכונה בתואר זה כבר במקורות קדומים, כגון אבות דרבי נתן, נוסחה א, טז; יומא לה ע''ב, זוהר ח"א קצד ע"ב), שעמד איתן ודבק בזהותו ובמוסר בית אביו, חרף כל הקשיים והניסיונות שעברו עליו, ובראשם במעשה אשת פוטיפר; "וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ, וַיָּפֹזּוּ זְרֹעֵי יָדָיו" (בראשית מט כד). בכך, זכה להוות יסוד ותשתית להמשכיותו של עם ישראל – הן בשני השבטים שיצאו ממנו, הן בהיותו המשביר למשפחתו ולכל הארץ בשנות הרעב, והן בהיותו סולל הדרך לפני עם ישראל בגלות מצרים; ו"כל ישראל נקראו על שם יוסף, שנאמר: 'אוּלַי יֶחֱנַן ה' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת שְׁאֵרִית יוֹסֵף' (עמוס ה טו)" (מדרש תהלים ג).
בספרות הסוד, מזוהה יוסף הצדיק עם ספירת ה'יסוד', המכוונת כנגד הברית, ומסמלת את זרימת השפע לעולם המעשה; "בחינת יוסף דהיינו בחינת יסוד, והיינו מעבר השפע מכל הספירות אל המלכות" (רמ"ק ב'פרדס רימונים' כב ג), "יוסף הוא היסוד, וקראו בלשון יוסף להיותו מרכבה אליו, ולכן הרמז בכל ענייני' המידה הזאת, אם במה שכלכל כל בית אביו, כי כן המידה הזאת זנה את העולם כדפירשתי, וכן במה שמל המצרים כנודע, ועוד בעניינים אחרים" (שם כג י). מכוח היות יוסף שליט ברוחו ונאמן בבריתו, השומר ומייקר את אוצרות החיים שבו, זכה להיות "הוּא הַשַּׁלִּיט עַל הָאָרֶץ, הוּא הַמַּשְׁבִּיר לְכָל עַם הָאָרֶץ" (בראשית מב ו), ולהוות מקור חיים וברכה למשפחתו ולכלל האוכלוסיה; וכדברי המדרש (תנחומא נשא, כח): "'צַדִּיק מוֹשֵׁל (ב)יִרְאַת אֱלֹהִים' (שמואל ב' כג ג), מי הוא שמושל ביצרו, מי שעושה רצונו של מקום, ומי הוא זה, זה יוסף [...] אמר ליה הקב"ה: אתה לא שמעת לה, חייך אני ממליכך על מצרים ויהיו כולם שומעין לדבריך [...], וכן הוא אומר: 'וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט עַל הָאָרֶץ הוּא הַמַּשְׁבִּיר', על ששלט ביצרו נעשה שליט בארץ".
בכתיבת הספר הושקעו עמל רב, מחקר, עיון ובחינה מדוקדקת של הדברים על שלל היבטיהם, סקירה וניתוח של דברי הפרשנים השונים, ובחינה מעמיקה של אפשרויות פרשנות שונות והמסתעף מהן, שרק מקצתן הובא לבסוף בגוף החיבור. הלכך, בקשתי שטוחה בפני הקורא שאילו יבחין בדברים הנראים מוקשים או בלתי מובנים, לבל ימהר לחרוץ כך את משפטם של הדברים; דברים שנראים כך בקריאה ראשונה עשויים להתבהר בקריאה שנייה, בעיון מדוקדק יותר, או בקריאת המשך הדברים וקבלת תמונה מלאה. ואם מכל מקום ימצא לנכון להעיר על הדברים, הרי הוא מוזמן ברצון להשמיעני את דבריו.
תודתי העמוקה נתונה להוריי היקרים, הרב פנחס שליט"א ומרת רחל שתחי', על הטובות הרבות שגמלוני מעודי ועד היום הזה, ולכל העוסקים במלאכת הקודש של ספר זה: לרב משה קפלן הי"ו על מלאכת העימוד המקצועית והמסורה, למרת שולמית פיניש שתחי' על העיצוב הנאה והמושקע של הכריכה והשערים, ולסבי פרופ' מנחם נהיר הי''ו שקרא את החיבור והעיר הערותיו החשובות שתרמו רבות לצורתו המוגמרת. ברך ה' חילם ופועל ידם תרצה.
אסיים בתפילה לפני בורא העולם שיזכני להמשיך לשקוד על התורה ולחבר חיבורים נוספים, ללמוד וללמד לשמור ולעשות, ושחיבור זה יעלה לרצון לפניו ולפני עמו בית ישראל. ויהי רצון שתעמוד לנו בעת זו "בְּרִית אָבוֹת וְאִמָּהוֹת וְהַשְּׁבָטִים" (מתוך הסליחה 'זכור ברית אברהם' לערב ראש השנה, לר' גרשום מאור הגולה); ויתקיים בנו מאמר הנביא: "וְגִבַּרְתִּי אֶת בֵּית יְהוּדָה, וְאֶת בֵּית יוֹסֵף אוֹשִׁיעַ, וְהוֹשְׁבוֹתִים כִּי רִחַמְתִּים, וְהָיוּ כַּאֲשֶׁר לֹא זְנַחְתִּים, כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם וְאֶעֱנֵם" (זכריה י ו).
תשרי תשפ"ז, ירושלים עיה"ק תובב"א שלמה מונדשיין