"אוֹדֶה ה' בְּכָל לִבִּי" (תהלים ט ב), על שזיכני להיות מיושבי בית המדרש ולהוציא לאור עולם חיבור זה; אודה על שעבר, ואתפלל לעתיד לבוא: יהי רצון שהחיבור יממש את מטרתו, ויהיה לתועלת ללומדים. חיבור זה מהווה המשך לעשרת קודמיו: 'אור עולם' על פרשת בראשית, על שני חלקיו, העוסקים בבריאת העולם והאדם, חטא האכילה מעץ הדעת, מעשה קין והבל, וראשית תולדות האנושות; 'ברית עולם' העוסק בפרשת נח – מעת טרום המבול ועד הופעתו של אברהם אבינו, ומשלים את הסדרה העוסקת ב'אלפיים שנות התהו', תקופת ראשית העולם; 'אהבת איתן' העוסק בפרשת לך לך, המתארת את ראשית ההיסטוריה הישראלית – מאז החל אברהם להפיץ בעולם את אור התורה והאמונה, לעשות נפשות לעבודת ה', ולקדם את מימוש החזון האלוהי; 'אהבת הקדמונים' על פרשת וירא, על שני חלקיו, הממשיך את סיפור חייו של אברהם – למן בשורת המלאכים על לידת יצחק, ועד פסגת חייו של אברהם – עקידת יצחק; 'אֵם בישראל' על פרשת חיי שרה, העוסק בחילופי הדורות של האבות והאימהות, שהתקיימו לאורך הפרשה – רבקה ממלאת את מקומה של שרה, ויצחק ממלא את מקומו של אברהם; 'כטל לישראל' על פרשת תולדות, המתמקדת בחייו של יצחק ובבירור מיהו הבן הנבחר, תוך סיבוכי המאורעות אשר עולה מהם זהותו של יעקב כבן הראוי להמשיך את שושלת האבות; 'אבן ישראל' על פרשת ויצא, על שני חלקיו, העוסק במאורעות חייו של יעקב בהיותו בחרן, ובייסוד משפחתו שהיוותה היסוד והשורש לעם ישראל העתידי.
כרך זה, 'פני אדם' – עוסק בשלב שיבתו של יעקב לארץ אבותיו, תוך התמודדות מול קשיים שונים מבית ומחוץ – איבתו של עשו, המאבק עם המלאך, מעשה דינה בשכם, פטירת רחל, ומעשה ראובן; מתוך כל אלו מוארת דמותו העמוקה של יעקב, ומתבססת זהותה של משפחתו, גרעינו של עם ישראל העתידי, המתחילה להכות שורשים בארץ המובטחת.
רבו הפירושים שנכתבו על חומשי התורה, חלקם מהלכים בקצרה וחלקם בארוכה, ועם זאת נראה שעוד נותרה בקעה רחבה להתגדר בה. שכן, דרכם של הפרשנים אינה לפרש באופן עקבי ורציף את כל מילות הפסוקים וענייניהם אלא רק את הפסוקים שעליהם הם חפצים להוסיף את חידושיהם הפרשניים; לעומת זאת, מטרת חיבור זה היא ללמוד יחד עם הקורא את הפרשה כולה באופן יסודי ועקבי, מדקדוקי מילים ואותיות ועד מבט-על ומערכות מיוסדות אודות התהליכים המתוארים בפרשה.
שיטת לימוד עקבית ויסודית זו, מעלה לעיתים שאלות שהפרשנים לא נדרשו אליהן כלל, ומצמיחה רעיונות חדשים. לעיתים יסודם בדקדוקים קלים-לכאורה, ולעיתים בסימני שאלה מהותיים; בין כך ובין כך, על ידם נחשפים עולמות מחשבתיים הגנוזים בכתוב ושופכים אור על הרעיונות הכלליים והקיומיים שמלמדת הפרשה.
החיבור מיוסד ברובו על דברי חז"ל בתלמוד ובמדרשים ועל הפירושים שנכתבו לאורך הדורות, ועם זאת אינו 'מַאסף פירושים' גרידא, אלא בוחן ומנתח, מאחד ומפריד, משווה ומחדד, חודר ומעמיק, ויוצר תמונת פסיפס עשירה ומגוונת של הפירושים השונים, בתוספת נופך של "פשטות המתחדשים בכל יום" (כלשון רשב"ם בראשית לז ב), המתלכדים יחד למארג אחדותי המאיר את הפרשה באור חדש.
הספר נקרא 'פני אדם', כלשון הכתוב בחזונו של יחזקאל: "וְאַרְבָּעָה פָנִים לְאֶחָד, פְּנֵי הָאֶחָד פְּנֵי הַכְּרוּב וּפְנֵי הַשֵּׁנִי פְּנֵי אָדָם, וְהַשְּׁלִישִׁי פְּנֵי אַרְיֵה וְהָרְבִיעִי פְּנֵי נָשֶׁר" (יחזקאל י יד), ועל פי דברי חז"ל כי "דיוקנו של יעקב חקוקה בכסא הכבוד" (תיקוני זוהר, תיקון כב). יעקב, "הבחור שבאבות" (בראשית רבה עו א), מסמל את דמותו השלימה של האדם, "שופריה [=יופיו] דיעקב אבינו מעין שופריה דאדם הראשון" (בבא מציעא פד ע"א), והוא המייצג אותו בעולם העליון – כ'פני האדם' האידיאליים.
מוטיב ה'פנים' חורז את פרשתנו. בראשית הפרשה, ירא יעקב מפני עשו ומשלח לו מנחה – "כִּי אָמַר אֲכַפְּרָה פָנָיו בַּמִּנְחָה הַהֹלֶכֶת לְפָנָי, וְאַחֲרֵי כֵן אֶרְאֶה פָנָיו אוּלַי יִשָּׂא פָנָי; וַתַּעֲבֹר הַמִּנְחָה עַל פָּנָיו" (לב כא-כב). ה'פנים' מבטאות את הנוכחות, את הייחודיות ועוצמת האישיות, המתבטאת ברגשות המשתקפים בהבעות הפנים. המפגש בין פני יעקב לבין פני עשו מהווה מפגש בין שני עולמות – שתי אישיויות עוצמתיות, הנושאות מטענים ערכיים ואידיאולוגיים שונים ואף מנוגדים זה לזה – ויעקב מבקש לרכך את הפוטנציאל הנפיץ של המפגש באמצעות המנחה ההולכת לפניו.
בהמשך, במה שניתן לראותו כסצנת השיא של הפרשה, או אף של חיי יעקב כולם – הוא נאבק עם המלאך, שרו של עשו, וגובר עליו; מכוח זאת, זוכה לקבלת שמו החדש – ישראל', "כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל" (שם פס' כט), והוא מנציח את המאורע בשם המקום: "וַיִּקְרָא יַעֲקֹב שֵׁם הַמָּקוֹם פְּנִיאֵל, כִּי רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל פָּנִים וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי". המאבק שבין פני האדם של יעקב לבין פני האלוהים של המלאך, הוכרע לצידו של יעקב; פני האדם השלם גברו על הפנים ה'עֵשָׂוִיוֹת', אף כשאלו התממשו בפניו של מלאך. מכוח זאת, עבר יעקב בשלום גם את המפגש עם פני עשו עצמו, ועל כך אמר לו: "כִּי עַל כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים וַתִּרְצֵנִי" (לג י).
המלאכים שראה יעקב בחזון הסולם היו "עולין ומסתכלין בדיוקנו של מעלה, ויורדין ומסתכלין בדיוקנו של מטה" (חולין צא ע"ב; וכעין זה בבראשית רבה סח יב). פני יעקב החקוקים בכיסא הכבוד שלמעלה, משתקפות הן למטה, בדמותו ובחייו הפיזיים: קורותיו היו רצופי תלאות – "שלא שקטתי מנעורי, צרת לבן, צרת עשו, צרת רחל, צרת דינה, צרת יוסף, צרת שמעון, צרת בנימין" (רש"י, בראשית מג יד); ודווקא מתוך כל התמודדויות אלו, צומחת ועולה דמותו המאירה, 'פני האדם' – הדמות השלימה בעולם העליון, אשר כנגדה היא משתלמת בעולם המעשה. 'פני אדם' אינם רק חזון שמיימי, אידיאלי, אלא תהליך חי המתרחש בתוך סיפור חייו של יעקב, והוא המעמיד את פרשת וישלח – ואת כל סיפור חייו של יעקב – כפרשייה של בירור והתפתחות הופעת 'פני האדם' בעולם.
בכתיבת הספר הושקעו עמל רב, מחקר, עיון ובחינה מדוקדקת של הדברים על שלל היבטיהם, סקירה וניתוח של דברי הפרשנים השונים, ובחינה מעמיקה של אפשרויות פרשנות שונות והמסתעף מהן, שרק מקצתן הובא לבסוף בגוף החיבור. הלכך, בקשתי שטוחה בפני הקורא שאילו יבחין בדברים הנראים מוקשים או בלתי מובנים, לבל ימהר לחרוץ כך את משפטם של הדברים; דברים שנראים כך בקריאה ראשונה עשויים להתבהר בקריאה שנייה, בעיון מדוקדק יותר, או בקריאת המשך הדברים וקבלת תמונה מלאה. ואם מכל מקום ימצא לנכון להעיר על הדברים, הרי הוא מוזמן ברצון להשמיעני את דבריו.
תודתי העמוקה נתונה להוריי היקרים, הרב פנחס שליט"א ומרת רחל שתחי', על הטובות הרבות שגמלוני מעודי ועד היום הזה, ולכל העוסקים במלאכת הקודש של ספר זה: לרב משה קפלן הי"ו על מלאכת העימוד המקצועית והמסורה, למרת שולמית פיניש שתחי' על העיצוב הנאה והמושקע של הכריכה והשערים, ולסבי פרופ' מנחם נהיר הי''ו שקרא את החיבור והעיר הערותיו החשובות שתרמו רבות לצורתו המוגמרת. ברך ה' חילם ופועל ידם תרצה.
אסיים בתפילה לפני בורא העולם שיזכני להמשיך לשקוד על התורה ולחבר חיבורים נוספים, ללמוד וללמד לשמור ולעשות, ושחיבור זה יעלה לרצון לפניו ולפני עמו בית ישראל. ויהי רצון שתעמוד לנו בעת זו "בְּרִית אָבוֹת וְאִמָּהוֹת וְהַשְּׁבָטִים" (מתוך הסליחה 'זכור ברית אברהם' לערב ראש השנה, לר' גרשום מאור הגולה); ונזכה לגבור על אויבינו וללכת קוממיות בארצנו, ולגאולה שלימה במהרה בימינו, אמן.
סיון תשפ"ו, ירושלים עיה"ק תובב"א שלמה מונדשיין