שער ה · אנא אזון חין

בפיוט זה אנו מתמקדים בבקשות על הישועה מעול הגויים, ועל נקמת הקב"ה בהם ומיגור כוחות הרשעה מן העולם. מכאן ואילך, לפני כל פיוט מופיעה שורת פתיחה, המשולבת גם בכל שורה משורותיו. בכל פעם שורת הפתיחה כוללת את זו שלפניה, ועליה מתווסף תואר נוסף לקב"ה או שמתווספת עוד בקשה.

אָנָּא הוֹשִׁיעָה נָּא – מעול הגויים ומעול הגלויות, ומהר את ישועתנו השלימה.

אָנָּא אֱזוֹן חִין תְּאֵבֵי יִשְׁעָךְ, בְּעַרְבֵי נַחַל לְשַׁעְשְׁעָךְ – אנא האזן לתחנוניהם של ישראל המתאווים לישועתך, ובאים היום, יום הושענא רבה, לשעשעך ולשמחך בנטילת הערבות ובחבטתן.

אָנָּא גְאַל כַּנַּת נִטְעָךְ – אנא גאל את ישראל, שהם 'כַּנַּת נִטְעָךְ', כמו שכתוב: "ו¿כנּ»ה אֲשֶׁר $»¿ט»עה יְמִינֶךָ" (תהילים פ טז), מלשון כַּן (=בסיס), כיוון שהם הבסיס הרוחני של העולם כולו,¹⁹³ כדברי המדרש: "באיזו זכות העולם עומד? רבנן אמרין: בזכות ישראל, כדכתיב: 'ו¿תּכוֹ$≈ן לְךָ אֶת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לְךָ לְעָם עַד עוֹלָם' (שמואל ב' ז כד)".¹⁹⁴

דּוּמָה בְּטַאטְאָךְ – על ידי שתטאטא ותעביר מן העולם את האומה הנקראת 'דּוּמָה'. יש המזהים אומה זו כאדום,¹⁹⁵ כמו שכתוב: "מַשָּׂא דּוּמָה, אֵלַי קֹרֵא מִשֵּׂעִיר" (ישעיהו כא יא),¹⁹⁶ ויש המזהים אותה כישמעאל, כמו שכתוב: "וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל: [...] וּמִשְׁמָע וְדוּמָה וּמַשָּׂא" (בראשית כה יג-יד).¹⁹⁷

שתי אלו: מלכות אדום – המיוצגת כיום בעולם על ידי הנצרות, ומלכות ישמעאל – המיוצגת על ידי האיסלאם, מהוות סמל לרשעה, לרוע, ולשפיכות הדמים בעולם, כמאמר הכתוב על אדום: "וְקָרְאוּ לָהֶם גְּבוּל רִשְׁעָה, וְהָעָם אֲשֶׁר זָעַם ה' עַד עוֹלָם" (מלאכי א ד), ועל ישמעאל: "וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם, יָדוֹ בַכֹּל וְיַד כֹּל בּוֹ" (בראשית טז יב). לפיכך, כחלק מתהליך גאולת ישראל והעולם – הקב"ה יטאטאן וישמידן; 'בְּטַאטְאָךְ' – על פי לשון הכתוב: "וְטֵאטֵאתִיהָ בְּמַטְאֲטֵא הַשְׁמֵד" (ישעיהו יד כג). ניתן לומר, שבזמננו שתי מלכויות אלו מאיימות על קיומו של העולם בשני מישורים: האיסלאם מהווה אִיום על קיומה הפיזי של האנושות, ובפרט על קיומו של עם ישראל. הנצרות, שממנה ומהרעיונות העומדים ביסודה התפתחה תרבות המערב החומרנית – מהווה איום על קיומה הרוחני של האנושות, ובפרט על מעמדו הרוחני וקדושתו של עם ישראל. הנצרות ניתקה והפרידה את הקדושה מן החיים הגשמיים, את האידיאלים מן המעשים; כך, חיי מאמיניה נותרו בשפלותם הגסה והחומרנית: בין בתחום החיים האישיים והמשפחתיים, ובין בתחום חיי החברה והמדינה;¹⁹⁸ וכך כתב הראי"ה קוק:

השאיפה השלישית¹⁹⁹ היא ייאוש למחצה, כלומר: להתייאש מהרשעה בעצמה, מהרע ושליטתו בעצמו, למסור בידו את החומר ואת העולם החברותי, הנגרר הרבה אחרי מראה עיניים [...] – זוהי שאיפת הנוצריות. [...] ומובן הדבר, שבין הייאוש הגמור של הבודיסמות [=הבודהיזם], ובין הייאוש למחצה של הנוצריות – הוא משמש באיזה אופן את הרשעה העולמית.²⁰⁰

בקשתנו זו: "אָנָּא גְאַל כַּנַּת נִטְעָךְ, דּוּמָה בְּטַאטְאָךְ", כוללת, איפוא, תפילה לגאולתנו הגשמית והרוחנית גם יחד, על ידי השמדת נושאי דגלה של הרשעה העולמית, המהווים סכנה קיומית לישראל והאנושות כולה, הן ברמה הפיזית הן ברמה הרוחנית.

אָנָּא הַבֵּט לִבְרִית טִבְעָךְ, וּמַחֲשַׁכֵּי אֶרֶץ בְּהַטְבִּיעָךְ – על פי לשון הכתוב: "הבּ≈ט ל¿בּרƒית כִּי מָלְאוּ מחשׁ≈כּי ∆אר∆ץ נְאוֹת חָמָס" (תהילים עד כ), ופירש רד"ק: "'לַבְּרִית' – הברית שכרתָּ לאבותינו. 'מַחֲשַׁכֵּי אֶרֶץ' – הם מקומות הגלות, שהם לישראל חושך ואפילה, והם מושבות חמס, [מפני] שהבבליים חומסים אותם". הפייטן משתמש בביטוי 'הַבֵּט לַבְּרִית' ביחס לברית המילה, 'בְּרִית טִבְעָךְ' = הברית הטבועה בגופם של ישראל;²⁰¹ אנו מתפללים שבזכות ברית המילה הקב"ה יקבץ את פזורינו מבין הגויים, ויטביע, דהיינו ישחית – את המקומות בהם יושבים שונאינו.

אָנָּא זְכָר לָנוּ אָב יִדְּעָךְ, חַסְדְּךָ לָנוּ²⁰²בְּהוֹדִיעָךְ – זכור בעבורנו את זכותו של אברהם, שהיה 'אב הֲמוֹן גּוֹיִם' (בראשית יז ה), ו'יִדְּעָךְ' – יידע ופרסם אותך בעולם. מתוך כך – תודיע ותגלה לנו את חסדך בכך שיתממש בפועל, כמו שכתוב: "הַרְאֵנוּ ה' ח¿סדּ∆ךָ, וְיֶשְׁעֲךָ תִּתֶּן לָנוּ" (תהילים פה ח) – על ידי שתתן לנו ישועה, תֵראה ותיוודע מידת חסדך; וכפי שנאמר על הגאולה העתידה: "הוֹדƒיע ה' יְשׁוּעָתוֹ, לְעֵינֵי הַגּוֹיִם גִּלָּה צִדְקָתוֹ. ז»כר ח¿סדּוֹ וֶאֱמוּנָתוֹ לְבֵית יִשְׂרָאֵל, רָאוּ כָל אַפְסֵי אָרֶץ אֵת יְשׁוּעַת אֱלֹהֵינוּ" (שם צח ב-ג).

אָנָּא טְהוֹרֵי לֵב בְּהַפְלִיאָךְ – אנא עשה ניסים ונפלאות לישראל, שהם 'טְהוֹרֵי לֵב', ובכך יתקדש שמך בעולם, מפני שיִוָּדַע כִּי הוּא פִלְאָךְ – כל רואי הפלאות יכירו שאתה הוא המחולל אותן. הבקשה מבוססת על לשון הכתוב: "הֲיִוָּדַע בַּחֹשֶׁךְ פִּלְאֶךָ" (שם פח יג); בפסוק זה המשורר טוען כלפי הקב"ה, שבגלות – הנמשלת לחושך – גם הפלאות שעושה הקב"ה הן נסתרות ואינן נודעות ומתפרסמות, וכך נמצא שהן חסרות חלק מהותי מתפקידן. אנו מתפללים לניסים גלויים שבהם 'יִוָּדַע כִּי הוּא פִלְאָךְ', שכן על ידם "יִרְאוּ וְיֵדְעוּ וְיָשִׂימוּ וְיַשְׂכִּילוּ יַחְדָּו, כִּי יַד ה' עָשְׂתָה זֹּאת וּקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל בְּרָאָהּ" (ישעיהו מא כ).

אָנָּא כַּבִּיר כֹּחַ תֵּן לָנוּ יִשְׁעָךְ – אנא אתה ה', שהינך 'כַּבִּיר (=רב) כֹּחַ', תן לנו ישועתך, כלשון הכתוב: "הַרְאֵנוּ ה' חַסְדֶּךָ, וְיֶשְׁעֲךָ תִּתֶּן לָנוּ" (תהילים פה ח); לַאֲבוֹתֵינוּ כְּהִשָּׁבְעָךְ – כשם שנשבעת לאבותינו לגאלנו באחרית הימים.²⁰³

אָנָּא מַלֵּא מִשְׁאֲלוֹת עַם מְשַׁוְּעָךְ, נֶעֱקַד בְּהַר מוֹר כְּמוֹ שִׁוְּעָךְ – אנא מלא את משאלותיהם של ישראל המשוועים אליך בתפילה, כמו שהתפלל על כך יצחק לאחר שנעקד בהר המוריה – שבזכות נכונותו למסור את נפשו יקבל הקב"ה את תפילות בניו ויושיעם מצרותיהם, כדברי המדרש:

אמר יצחק: גלוי הוא לפניך שלא שור העליתי לפניך, אלא עצמי ובשרי. אף כשיבואו בנַי לידי צרות וצוקות, שיש להם כמה קטיגורים – תזכור להם עקֵדתי, ויֵראה לפניך כאילו עפרי צרור על גבי המזבח.²⁰⁴

אָנָּא שַׂגֵּב אֶשְׁלֵי נִטְעָךְ, עָרִיצִים בְּהַנִּיעָךְ – אנא שגב (=חַזֵּק) את ישראל המשולים לעצים שנטעת,²⁰⁵ בכך שתניע ותפיל את אויביהם העריצים, כמו שכתוב: "$וֹע »תּ$וּע אֶרֶץ כַּשִּׁכּוֹר, וְהִתְנוֹדְדָה כַּמְּלוּנָה, וְכָבַד עָלֶיהָ פִּשְׁעָהּ, וְנָפְלָה וְלֹא תֹסִיף קוּם" (ישעיהו כד כ) – פשעי האומות כלפי ישראל יגרמו להן נפילה מוחלטת, כאילו רעידת אדמה החריבה את ארצם וכילתה כל אשר בה. ניתן להסביר את כוונת הפייטן בשימושו בדימוי 'אשל', על פי הכתוב: "וַיִּטַּע אֵשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע, וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם ה' אֵל עוֹלָם" (בראשית כא לג) – אברהם נטע אשל שבצילו הושיב את האנשים שאירח, וכך פירסם שהקב"ה הוא 'אֵל עוֹלָם', שכן לימד את אורחיו שעליהם להאמין בקב"ה ולהודות לו על מה שאכלו. כמו האשל שנטע אברהם כדי לפרסם את שם ה', כך גם עם ישראל ניטע בעולם על מנת שיפיץ בקרב כל באי עולם את האמונה בקב"ה, ויקדש את שמו בקרב האומות. דבר זה מהווה סיבה לעצם הבקשה: 'אָנָּא שַׂגֵּב אֶשְׁלֵי נִטְעָךְ' – כדי שיוכלו לממש את תפקידם זה כראוי.

אָנָּא פְּתַח לָנוּ אוֹצְרוֹת רִבְעָךְ, צִיָּה מֵהֶם בְּהַרְבִּיעָךְ – אנא פתח עבורנו את אוצרות הגשמים, כמאמר הכתוב: "יִפְתַּח ה' לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב אֶת הַשָּׁמַיִם, לָתֵת מְטַר אַרְצְךָ בְּעִתּוֹ וּלְבָרֵךְ אֵת כָּל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ" (דברים כח יב), והם יֵרדו על האדמה שזקוקה להם ויבֵשה כארץ ציה (=מדבר). ירידת הגשמים מכונה 'רביעה', מכיוון שבירידתם כאילו רובעים הם את הקרקע ומולידים ממנה את גידוליה, כמו שכתוב: "כִּי כַּאֲשֶׁר יֵרֵד הַגֶּשֶׁם וְהַשֶּׁלֶג מִן הַשָּׁמַיִם וְשָׁמָּה לֹא יָשׁוּב, כִּי אִם הִרְוָה אֶת הָאָרֶץ ו¿הוֹלƒיד»הּ ו¿ƒה¿צƒמי»חהּ" (ישעיהו נה י).²⁰⁶

אָנָּא קוֹרְאֶיךָ אֶרֶץ בְּרוֹעֲעָךְ – אנא, בעת הדין הגדול שאתה עתיד לעשות בעולם, עליו נאמר: "ר…»עה ƒה¿תר…ע»עה »ה»אר∆ץ, פּוֹר הִתְפּוֹרְרָה אֶרֶץ, מוֹט הִתְמוֹטְטָה אָרֶץ" (ישעיהו כד יט) – העולם יתרועע (=יישבר, דהיינו שיישבר כוח האומות)²⁰⁷ ויאבדו מן העולם כל אלו שיימצאו חייבים בדין – הצל מפורענות זו את ישראל, שהם 'קוֹרְאֶיךָ' = קוראים אליך בתפילה, וכפי שנאמר: "וְהָיָה כֹּל אֲשֶׁר יִקְרָא בְּשֵׁם ה' – יִמָּלֵט" (יואל ג ה); ואף רְעֵם בְּטוּב מִרְעָךְ – רעֵה אותם במרעה טוב, דהיינו שתספק להם כל צרכיהם בהרווחה ובנחת, כמאמר הכתוב: "בּ¿ƒמר¿∆עה טּוֹב ∆אר¿∆עה א…»תם, וּבְהָרֵי מְרוֹם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה נְוֵהֶם, שָׁם תִּרְבַּצְנָה בְּנָוֶה טּוֹב, וּמִרְעֶה שָׁמֵן תִּרְעֶינָה אֶל הָרֵי יִשְׂרָאֵל" (יחזקאל לד יד).²⁰⁸

אָנָּא שְׁעָרֶיךָ תַּעַל מִמְּשׁוֹאָךְ, תֵּל תַּלְפִּיּוֹת בְּהַשִּׂיאָךְ – אנא העלה את שערי ירושלים ששקעו באדמה באורח נס בזמן החורבן, כמו שכתוב: "טָבְעוּ בָאָרֶץ שְׁעָרֶיהָ" (איכה ב ט), 'מִמְּשׁוֹאָךְ' – מהמקום הנסתר והחשוך בו הסתרת אותם (מְשׁוֹאָה = חושך, כמו: "יוֹם שֹׁאָה וּמְשׁוֹאָה, יוֹם חֹשֶׁךְ וַאֲפֵלָה" [צפניה א טו]), וזה יהיה בזמן ש'תֵּל תַּלְפִּיּוֹת בְּהַשִּׂיאָךְ' – תבנה, תרומם, ותנשא, את בית המקדש הקרוי 'תֵּל תַּלְפִּיּוֹת'.²⁰⁹