שער ט · אז כעיני עבדים

פיוט זה מהווה סיכום לכל תפילותינו ובקשותינו עד כה. אנו מציגים לפני הקב"ה סקירה של סדרי התפילות שערכנו לפניו: בראש השנה וביום הכיפורים, בהם באנו לפניו 'כְּעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲדוֹנִים'; בימי חג הסוכות, בהם באנו לפניו 'מִתְחַנְּנִים עֲלֵי מַיִם', כשבידינו ארבעת המינים – 'שִׂיחִים בְּדֶרֶךְ מַטָּעָתָם' – שתפקידם לרַצות על המים,⁴¹² ו'סִפַּרְנוּ נִפְלְאוֹתֶיךָ בְּשִׁנּוּן' – באמירת ההלל; ואת תפילותנו ביום זה – 'הֵן גַּשְׁנוּ הַיּוֹם בְּתַחֲנוּן, עָדֶיךָ רַחוּם וְחַנּוּן'; אף את ניסוך המים, שנבצר מאיתנו לקיים, אנו מזכירים ומבקשים: 'נָא זְכוֹר לָנוּ נִסּוּךְ הַמַּיִם' – שקיימו אבותינו בזמן המקדש. אנו מבקשים מהקב"ה שיקבל ברצון את תפילותינו ועבודותינו אלה, ומתוך כך – 'וְהוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ'. בשונה מרוב הפיוטים דלעיל, שכל אחד מהם התמקד בנושא מסויים, פיוט זה מסכם את הנושאים עליהם ביקשנו: גשמי ברכה, הצלחת החקלאות, ישועה מעול הגויים ומעול הגלויות, קיבוץ נידחי ישראל לארצם, ביאת המשיח, ותחיית המתים.

רַחֶם נָא קְהַל עֲדַת יְשֻׁרוּן – ישראל המכונים 'יְשֻׁרוּן', כמו שכתוב: "וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ" (דברים לג ה), על שם ישרותם;⁴¹³סְלַח וּמְחַל עֲוֹנָם, וְהוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ – האלוהים המושיע אותנו תמיד מצרותינו;⁴¹⁴ כלשון הכתוב: "וְאִמְרוּ: הוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ, וְקַבְּצֵנוּ וְהַצִּילֵנוּ מִן הַגּוֹיִם, לְהֹדוֹת לְשֵׁם קָדְשֶׁךָ, לְהִשְׁתַּבֵּחַ בִּתְהִלָּתֶךָ" (דברי הימים א' טז לה). פסוק זה נאמר בחתימת השיר שהיו הלוויים אומרים בבית המקדש, ואנו משלבים אותו בכל אחת משורותיו של פיוט זה, המהווה אף הוא חתימה וסיכום לפיוטי ה'הושענות'.

אָז כְּעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲדוֹנִים, בָּאנוּ לְפָנֶיךָ נִדּוֹנִים – אז, בראש השנה וביום הכיפורים,⁴¹⁵ עמדנו לפניך בדין ונקבע כל אשר יארע לנו במשך השנה, ועינינו היו נשואות אליך כעיני עבדים אל יד אדוניהם; על פי לשון הכתוב: "הִנֵּה כְעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲדוֹנֵיהֶם, כְּעֵינֵי שִׁפְחָה אֶל יַד גְּבִרְתָּהּ, כֵּן עֵינֵינוּ אֶל ה' אֱלֹהֵינוּ עַד שֶׁיְּחָנֵּנוּ" (תהילים קכג ב). לעבד אין דבר משל עצמו, והוא נושא עיניו אל אדונו, המהווה עבורו מקור לכל צרכיו; כמו כן, גם אנו מכירים בכך שכל חיינו וצרכינו תלויים בקב"ה, וכשעמדנו לפניו בדין ביום הכיפורים, היו עינינו נשואות אליו בתפילה להחתם בספר חיים, ברכה, ושלום, ופרנסה טובה, אנחנו וכל בית ישראל; בזכות זאת: וְהוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ – בכך שתברכנו בשנה גשומה, ובכך שתצילנו מצרות הגלות, כמפורט בהמשך הפיוט.

גֵּאֶה אֲדוֹנֵי הָאֲדוֹנִים – אתה ה', המתגאה (=מתעלה)⁴¹⁶ מעל כל הכוחות הקיימים בעולם, ואדון לכל השליטים המושלים בו, ובידך להשפילם, כמו שכתוב: "אָשִׁירָה לַּה' כִּי גָאֹה גָּאָה" (שמות טו א), ותירגם יונתן: "אֲרֵי אִתְגָאֵי עַל גֵוְתָנַיָּא וְגֵאוּתָא דִּילֵהּ, דְמִתְגָּאֵי עַל גֵּיוְותָנַיָּא וּמִתְנַטֵּל עַל מְנַטְלַיָּא, כָּל מַאן דְּמִתְגָּאֵי קֳדָמוֹי – הוּא בְּמֵימְרֵיהּ פָּרַע מִנֵּיהּ" (תרגום חוזר: כי התגאה על גאים, והגאווה שלו, המתגאה על גאים ומתנשא על מתנשאים, כל מי שמתגאה לפניו – הוא במאמרו נפרע ממנו).

נִתְגָּרוּ בָנוּ מְדָנִים – אומות העולם שאנו שרויים ביניהן מתגרות בנו ומעוררות עלינו מדנים (=מריבות), דָּשׁוּנוּ וּבְעָלוּנוּ זוּלָתְךָ אֲדֹנִים – על פי לשון הכתוב: "ה' אֱלֹהֵינוּ, בְּעָלוּנוּ אֲדֹנִים זוּלָתֶךָ, לְבַד בְּךָ נַזְכִּיר שְׁמֶךָ" (ישעיהו כו יג); הגויים המושלים בנו רומסים אותנו ושולטים בנו כבעלים, ומנסים לכופנו לאמונתם, אך אנו שומרים על נאמנותנו לך – "לְבַד בְּךָ נַזְכִּיר שְׁמֶךָ", ולפיכך – גלה את גאוותך ועליונותך עליהם, וְהוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ.

הֵן גַּשְׁנוּ הַיּוֹם בְּתַחֲנוּן, עָדֶיךָ רַחוּם וְחַנּוּן, וְסִפַּרְנוּ נִפְלְאוֹתֶיךָ בְּשִׁנּוּן – הרי ניגשנו היום עד אליך בתפילות ובתחנונים רבים, ואף סיפרנו נפלאותיך באמירת ההלל (בְּשִׁנּוּן = באמירה);⁴¹⁷ ומכיוון שאתה 'רַחוּם וְחַנּוּן' – וְהוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ.

זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ – ארץ ישראל, כלשון הכתוב: "וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ" (דברים כו ט), נָא אַל תִּיבָשׁ – אלא תתברך בגשמי ברכה רבים; חַשְׁרַת מַיִם – ענני המים המקושרים זה בזה,⁴¹⁸ כלשון הכתוב: "חַשְׁרַת מַיִם עָבֵי שְׁחָקִים" (שמואל ב' כב יב) כְּאֵבָהּ תֶּחְבָּשׁ – חשרת המים תרפא (מלשון 'תחבושת') את 'כְּאֵבָהּ' של אדמת ארץ ישראל, בכך שתוריד עליה גשמי ברכה רבים, וְהוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ.

טְעֵנוּ בִשְׁמֵנָה – נטע אותנו בארץ ישראל, שהיא שמנה ומשובחת, כמאמר הכתוב: "וּבְטוּבְךָ הָרָב אֲשֶׁר נָתַתָּ לָהֶם, וּבְאֶרֶץ הָרְחָבָה וְהַשְּׁמֵנָה אֲשֶׁר נָתַתָּ לִפְנֵיהֶם" (נחמיה ט לה), בְּיַד שִׁבְעָה וּשְׁמוֹנָה – על פי דברי הגמרא:

"וְהָיָה זֶה שָׁלוֹם, אַשּׁוּר כִּי יָבוֹא בְאַרְצֵנוּ וְכִי יִדְרֹךְ בְּאַרְמְנֹתֵינוּ, וַהֲקֵמֹנוּ עָלָיו שִׁבְעָה רֹעִים וּשְׁמֹנָה נְסִיכֵי אָדָם" (מיכה ה ד) – מאן נינהו [=מי הם] שבעה רועים? דוד באמצע, אדם שת ומתושלח – מימינו, אברהם יעקב ומשה – בשמאלו.⁴¹⁹ ומאן נינהו שמונה נסיכי אדם? ישי ושאול ושמואל, עמוס וצפניה, חזקיהו ואליהו ומשיח.⁴²⁰

אנו מתפללים להיות נטועים בארץ ישראל תחת ממשלתם של שבעת רועי ישראל ושמונת הנסיכים (=מלכים)⁴²¹ הללו, שינהיגו את עם ישראל לאחר שיקומו לתחייה לעתיד לבוא, ויצאו בראש העם להילחם במלחמת גוג ומגוג; וכך נאמר במדרש:

"הִנֵּה יוֹם בָּא לַה'" (זכריה יד א) – אותו היום שבא גוג ומגוג על ישראל, מרגיז ארץ ושמיים, ורעש גדול באדמת ישראל, ועולים ללכוד את ירושלים, שנאמר: "וְאָסַפְתִּי אֶת כָּל הַגּוֹיִם אֶל יְרוּשָׁלַםִ לַמִּלְחָמָה" (שם שם ב). באותה שעה, עושה [הקב"ה] מלחמה בגוג ומגוג, ויוצאין עימו שבעה רועים ושמונה נסיכי אדם.⁴²²

יָשָׁר צַדִּיק אֵל אֱמוּנָה, וְהוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ – על פי לשון הכתוב: "אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל, צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא" (דברים לב ד), ופירש ה'ספורנו': "≈אל אֱמוּנ»ה – נאמן במה שנשבע לאבות להיטיב לבנים בזכותם של אבות; צדּƒיק – צְדָקוֹת אָהֵב,⁴²³ ובצדקתו לא ייטוש את עמו; ו¿י»»שׁר הוּא – שלא לקפח שכר כל ברייה". על פי פירושו, פנייה זו שבפיוט מתפרשת כבקשה מהקב"ה להיוושע מכוח זכות האבות והשבועה שנשבע להם, מכוח צדקותו, ומכוח מידתו לשלם שכר לעובדיו ולהיטיב להם.

כָּרַתָּ בְּרִית לָאָרֶץ, עֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ – כמו שכתוב: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל לִבּוֹ: לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם [...] ע…ד »כּל י¿≈מי »ה»אר∆ץ: זֶרַע וְקָצִיר, וְקֹר וָחֹם, וְקַיִץ וָחֹרֶף, וְיוֹם וָלַיְלָה – לֹא יִשְׁבֹּתוּ" (בראשית ח כא-כב); ובהמשך: "וַהֲקִמֹתִי אֶת בּ¿רƒיƒתי אִתְּכֶם, וְלֹא יִכָּרֵת כָּל בָּשָׂר עוֹד מִמֵּי הַמַּבּוּל, וְלֹא יִהְיֶה עוֹד מַבּוּל לְשַׁחֵת הָאָרֶץ" (שם ט יא) – הקב"ה כרת ברית עם הארץ על כך שסדרי עונות השנה לא ישתנו, וכן לְבִלְתִּי פְרָץ בָּהּ פָּרֶץ – שלא ישחית את הארץ פעם נוספת.⁴²⁴ ברית זו מבטאת את חפצו של הקב"ה בקיום העולם וסדריו הטבעיים, ומכוח זאת אנו מבקשים: וְהוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ – ברך אותנו בשנה גשומה, כדי שהעולם יוכל להתקיים, לצמוח ולפרוח, וכך תתממש המגמה המתבטאת בברית שכרתָּ עם הארץ.

מִתְחַנְּנִים עֲלֵי מָיִם – ישראל המתחננים לפניך על אודות המים, כַּעֲרָבִים עַל יִבְלֵי מָיִם – המשולים לערבות הגדלות על יובלי מים, כלשון הכתוב: "וְצָמְחוּ בְּבֵין חָצִיר כַּעֲרָבִים עַל יִבְלֵי מָיִם" (ישעיהו מד ד) – אומות העולם דומות לחציר יבש, חסרות כל לחלוחית של תורה וקדושה, וביניהן צומחים ישראל כעצי ערבה הגדלים על מים, ויונקים את חיותם מהאמונה בקב"ה ומשמירת התורה. מכוח זכות זו של ישראל, אנו מתפללים לישועה. ניתן להסביר באופן נוסף את שיבוצו של דימוי זה בפיוט: כמו שהערבות הגדלות על המים עלולות ליבש בלעדיהם, כך גם חיי האדם תלויים במים, ולפיכך ישראל מתפללים לפניך על הגשמים כאילו היו 'עֲרָבִים עַל יִבְלֵי מָיִם'; נָא זְכוֹר לָמוֹ⁴²⁵נִסּוּךְ הַמָּיִם, וְהוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ – זכור להם את זכות מצוַת ניסוך המים שקיימו בימי קדם, שעל ידה ברכת אותם בגשמים, כדברי הגמרא: "אמר הקדוש ברוך הוא: נַסְּכוּ לפני מים בחג, כדי שיתברכו לכם גשמי שנה",⁴²⁶ וברכם גם כיום, כשאינם יכולים לקיים מצוה זו.

שִׂיחִים בְּדֶרֶךְ מַטָּעָתָם עוֹמְסִים (=נושאים) בְּשַׁוְעָתָם – ישראל, בעת שהם משוועים לפניך בתפילה, נושאים בידיהם את ארבעת המינים (הגדלים על 'שִׂיחִים' = אילנות),⁴²⁷'בְּדֶרֶךְ מַטָּעָתָם' – באופן שבו הם נטועים וגדלים, כנדרש על פי ההלכה: "נוטל האגודה הזאת בימינו ואתרוג בשמאלו, ונוטלן דרך גדילתן – שיהיו עיקריהן למטה לארץ, וראשיהן למעלה לאויר".⁴²⁸ ניתן להסביר שהרעיון העומד מאחורי דרישה זו הוא, שהצמחים בהם אנו משתמשים למצוה הם כישויות עצמאיות המשתתפות איתנו בקיומה; אנו משתפים את עולם הצומח יחד עימנו בקיום המצוַה ובהודאה לקב"ה, ולפיכך הם צריכים לעומד באופן גדילתם המקורי, כפי שהם בטבע.⁴²⁹

עֲנֵם – ענה להם וקבל את תפילתם, בְּקוֹל פְּגִיעָתָם – בקול תפילתם, כדברי הגמרא: "ואין 'פגיעה' אלא תפילה, שנאמר: "וְאַתָּה אַל תִּתְפַּלֵּל בְּעַד הָעָם הַזֶּה, וְאַל תִּשָּׂא בַעֲדָם רִנָּה וּתְפִלָּה, וְאַל תִּפְגַּע בִּי" (ירמיהו ז טז).⁴³⁰ המובן המקורי של 'פגיעה' הוא מפגש, כמו: "כִּי תִפְגַּע שׁוֹר אֹיִבְךָ" (שמות כג ד), ובהשאלה פועל זה מציין תפילה, שהיא מפגש בין המתפלל לבוראו; וְהוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ.

פֹּעֵל יְשׁוּעוֹת, פְּנֵה לְפִלּוּלָם שְׁעוֹת – אתה ה', שהינך 'פֹּעֵל יְשׁוּעוֹת', כלשון הכתוב: "וֵאלֹהִים מַלְכִּי מִקֶּדֶם, פֹּעֵל יְשׁוּעוֹת בְּקֶרֶב הָאָרֶץ" (תהילים עד יב)⁴³¹ – פנה לתפילתם ותשעה אליה = תקבלנה ברצון,⁴³²צַדְּקֵם – צדק אותם בדין על גשמי השנה הנחתם ביום זה, אֵל לְמוֹשָׁעוֹת – כלשון הכתוב: "הָאֵל לָנוּ אֵל לְמוֹשָׁעוֹת" (שם סח כא) – שהינך מושיענו תמיד בחוזק ידך,⁴³³ וחתום את דיננו לשנה של ברכה וישועה, וְהוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ.

קוֹל רִגְשָׁם – קול תפילתם שנושאים אליך בעת התאספם בבית הכנסת (רגש = אסיפת אנשים)⁴³⁴תִּשַׁע – שעֵה, פנה אליו ותקבלו ברצון, תִּפְתַּח אֶרֶץ וְיִפְרוּ יֶשַׁע – כלשון הכתוב: "הַרְעִיפוּ שָׁמַיִם מִמַּעַל וּשְׁחָקִים יִזְּלוּ צֶדֶק, תִּפְתַּח אֶרֶץ וְיִפְרוּ יֶשַׁע, וּצְדָקָה תַצְמִיחַ יַחַד, אֲנִי ה' בְּרָאתִיו" (ישעיהו מה ח)⁴³⁵– אנו מבקשים שהארץ תפתח את עצמה לקלוט את מי הגשמים שירעיפו עליה השמיים, ותצמיח את תבואתה ופירותיה. בקשה זו כוללת גם בקשה לישועות באופן כללי, המושפעות לעולם בעת ירידת הגשמים, כדברי הגמרא: "אמר רב אושעיא: גדול יום הגשמים, שאפילו ישועה פָּרָה וְרָבָה בו, שנאמר: 'תִּפְתַּח אֶרֶץ וְיִפְרוּ יֶשַׁע'",⁴³⁶ ופירש רש"י: "מליצי זכות נכנסין לפניו ביום הגשמים, שנזכר לישועה מתוך שעת רצון. הוא לישנא דקרא [=לשון הפסוק]: 'וְיִפְרוּ יֶשַׁע' – ואימתי? בזמן שה'שְׁחָקִים יִזְּלוּ צֶדֶק'". זמן ירידת הגשמים, בו יורד השפע האלוהי לעולם – הוא עת רצון לזכות לישועות גם בתחומים אחרים.

רַב לְהוֹשִׁיעַ – בעל יכולת רבה ואין-סופית להושיע, כלשון הכתוב: "אֲנִי מְדַבֵּר בִּצְדָקָה, רַב לְהוֹשִׁיעַ" (ישעיהו סג א), וְלֹא חָפֵץ רֶשַׁע – על פי לשון הכתוב: "כִּי לֹא אֵל חָפֵץ רֶשַׁע אָתָּה" (תהילים ה ה) – אינך חפץ להרשיע את בריותיך בדינם, אלא להצדיקם על ידי חזרתם בתשובה, כמאמר הכתוב: "חַי אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי יֱהֹוִה אִם אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הָרָשָׁע, כִּי אִם בְּשׁוּב רָשָׁע מִדַּרְכּוֹ – וְחָיָה" (יחזקאל לג יא); לפיכך – קבל את תפילתנו ותשובתנו, וְהוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ.

שַׁעֲרֵי שָׁמַיִם פְּתַח – לקבל את תפילותינו, וכן להוריד לנו גשמים, וְאוֹצָרְךָ הַטּוֹב לָנוּ תִפְתַּח – על פי לשון הכתוב: "יִפְתַּח ה' לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב אֶת הַשָּׁמַיִם, לָתֵת מְטַר אַרְצְךָ בְּעִתּוֹ וּלְבָרֵךְ אֵת כָּל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ" (דברים כח יב). בעניין משמעות המושג 'וְאוֹצָרְךָ הַטּוֹב' נאמר בגמרא:

אמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא: מיום שחרב בית המקדש אין הגשמים יורדין מאוצר טוב, שנאמר: "יִפְתַּח ה' לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב": בזמן שישראל עושין רצונו של מקום וישראל שרויין על אדמתם – גשמים יורדין מאוצר טוב; בזמן שאין ישראל שרויין על אדמתם – אין גשמים יורדין מאוצר טוב.⁴³⁷

משמעות ירידת הגשמים מ'אוצר טוב' היא, שהקב"ה מורידם בעצמו, כביכול, מתוך 'אוצרו הפרטי', בהארת פנים לישראל; דבר זה מתבטא בכך שהם יורדים בשפע ('יִפְתַּח'), בזמנים נוחים (בְּעִתּוֹ'), לא יוצרים נזקים ('וּלְבָרֵךְ אֵת כָּל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ'), וכד'. כשהגשמים אינם יורדים מ'אוצר טוב', הרי הם יורדים, כביכול, על ידי שליח, רק כדי לענות על הצורך הטכני בירידת גשמים, אך אינם יורדים באופן של הארת פנים מאת הקב"ה; במצב כזה, הגשמים יורדים בכמות מצומצמת, לאו דווקא בזמנים נוחים, ואף עלולים ליצור נזקים.⁴³⁸ חז"ל לומדים מהמילה 'אַרְצְךָ' שבפסוק, שרק כאשר ישראל שרויים על אדמתם, שהיא "אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ, תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בָּהּ" (דברים יא יב), ורק כאשר הם עושים רצונו של מקום, כפי שכתוב לפני כן: "וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ" (שם כח א) – הם זוכים לירידת גשמים כזו, המבטאת הארת פנים מאת הקב"ה. על פי זה, בקשתנו מתפרשת כבקשה להיות נטועים בארצנו, וכן לקבל סיוע מאת הקב"ה לקיים את רצונו, ומתוך שני אלו נזכה לשפע גשמי ברכה מאוצרו הטוב.

תּוֹשִׁיעֵנוּ וְרִיב אַל תִּמְתַּח – אל תשפטנו במידת הדין, המותחת בינינו 'רִיב', כלומר: ריחוק, אלא קרבנו אליך במידת החסד, וְהוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ.